רשויות הכיבוש הישראלי אילצו היום את האזרח מהר סלאימה להרוס את ביתו במו ידיו, בשכונת ואדי קדום בסילואן, דרומית למסגד אל-אקצא. מדובר בבית שבו התגוררו שבעה בני אדם, שנבנה לפני יותר מ־35 שנה ושטחו כ־140 מ"ר.

ההריסה בוצעה במסגרת מדיניות מתמשכת של עיריית ירושלים ומנהל האכיפה כלפי תושבים פלסטינים בעיר: אם הדיירים לא הורסים את ביתם בעצמם, נשלחות דחפורים לבצע את ההריסה, ולבעלי הבית מוטלים קנסות שיכולים להגיע לעשרות אלפי שקלים.

למשפחת סלאימה זו אינה הפעם הראשונה – בעבר כבר נהרס בית אחר של המשפחה, גם הוא ללא כל חלופה או פיצוי. "40 שנה של חיים, זיכרונות, קירות שגידלו ילדים – הכל נמחק. ולא בגלל מלחמה או רעידת אדמה – אלא בצו של עירייה", אמר אחד מבני המשפחה.

עיריית ירושלים כמעט ואינה מעניקה היתרי בנייה לפלסטינים, אף שתושבים מנסים במשך שנים להסדיר את מעמדם התכנוני. במקביל, מועצות התכנון העירוניות מאשרות תוכניות לבנייה נרחבת בהתנחלויות יהודיות בכל רחבי ירושלים המזרחית וסביבותיה.

"הריסות הבתים הפכו לכלי העיקרי של ישראל לדחיקת נוכחות פלסטינית בעיר", נמסר ממחוז ירושלים. "אין מדובר באכיפה נקודתית – אלא באסטרטגיה ברורה שמטרתה לגרום לתושבים להתייאש ולעזוב".

על פי נתונים שפרסם מחוז ירושלים, מאז תחילת המתקפה הישראלית בעזה ב־7 באוקטובר 2023 ועד היום, הרסה ישראל 623 מבנים בירושלים: דירות מגורים, חלקן מאוכלסות זה עשורים, אחרות בשלבי בנייה, וכן חנויות, בתי מלאכה ועסקים – מקורות פרנסה לעשרות משפחות פלסטיניות.

המדיניות הזו, כך לפי גורמים משפטיים פלסטיניים, מהווה הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי, האוסר על הריסה שיטתית של רכוש בשטח כבוש ללא צורך צבאי מיידי, ומתנגד נחרצות להעברת אוכלוסייה בכפייה.

בעוד הדחפורים ממשיכים לפעול בירושלים, ממשיכה ישראל לקדם תכניות נרחבות להרחבת התנחלויות יהודיות בלב שכונות פלסטיניות, בין היתר בגבעת המבתר, פסגת זאב, הר חומה ואזור E1 – מה שמעצים את תחושת האובדן והייאוש בקרב תושבים פלסטינים.