התושבים נוטשים את מרכזי הסיוע מחשש לחייהם, והעומסים בתור לאוכל שוברים שיאים
עזה, 8 ביולי 2025 – וואפא, חוסיין נזיר א-סינוואר
מאות אלפים מבין תושבי הרצועה והעקורים הפנימיים, בעיקר ממחוזות ח'אן יונס ורפיח, מסתמכים בימים אלה על התקאיות הבודדות שעוד פועלות. אלו, שבמקור נועדו לארוחות קהילתיות, הפכו למוקד ההזנה היחיד שנותר לנוכח הרעב הגובר, מחירי המזון המשתוללים והחשש מהפגזה במרכזי חלוקה.
באל-מאוצי שממערב לח'אן יונס, אזור שמאכלס עתה עשרות אלפי עקורים, נרשמים מדי יום תורים ארוכים מחוץ לתקאיות. אנשים אוחזים בכלי בישול שרופים, קופסאות פח ישנות או קערות פלסטיק סדוקות — רק כדי לקבל מנת עדשים, בורגול או מרק דל. "אני מתעורר כל בוקר וחולם על סיר של עדשים בשביל הילדים שלי", אומר סלמאן אבו רמדאן, אב לעשרה. "אני מגיע לתקיאיה בשמונה בבוקר, עומד שעות, רק כדי לגלות שאין מספיק לכולם".
התורים הארוכים אינם הבעיה היחידה. מחסור חמור בירקות וקטניות, שנגרם בין היתר ממדיניות חסימת המעברים שהחלה במרץ האחרון, מקשה על מתנדבים להפעיל את המטבחים. מוחמד רבאח, פעיל בתקיאיה מקומית, אומר כי הם נאלצים לעיתים לרכוש חומרי גלם מאזרחים שמביאים עודפי סיוע, אך גם אלה לא מספיקים. לדבריו, "העלות מטפסת בגלל העמלות על עסקאות באפליקציות – לפעמים 42% תוספת, וזה מחסל חצי מהיכולת שלנו להאכיל".
המצוקה דוחקת רבים לנטוש את מרכזי הסיוע. אניס א-שעאר, תושב רפיח, מספר כי ויתר על הניסיון להשיג קמח דרך ארגון הסיוע האמריקאי: "העומס, הסכנה, הצלפים — אנשים נפצעים או נהרגים שם. העדפתי לחזור בידיים ריקות מאשר למות במקום כזה".
טלאל אבו אלעראג מתאר מקרה דומה: "ראיתי אנשים נופלים לידי. החלטתי לא לחזור לשם יותר. עדיף למות ברעב מאשר במארב תחמושת".
איבראהים עבד אלהאדי מדגיש את התלות העמוקה בתקאיות: "זו לא רק ארוחה. זו קרש ההצלה האחרון. אנשים עומדים שעות, ולא בטוח שיקבלו משהו".
במקביל, ממשיכה אונר"א להתריע מפני קריסה הומניטרית מוחלטת. בהודעה שפורסמה השבוע נאמר כי "הזמן אוזל לתושבי עזה. אין מזון, אין תרופות, אין אזורים בטוחים". לפי הנתונים, אלפי משאיות סיוע ממתינות מחוץ לרצועה, אך ממשלת ישראל חוסמת את כניסתן.
מאז 2 במרץ סגורים המעברים לכל סיוע הומניטרי, מצב שדחף כ־2.4 מיליון איש לסף רעב. מאז 7 באוקטובר, מנהלת ישראל מתקפה רחבת היקף בעזה שכוללת הרג, הרס והעברה בכפייה, בניגוד לפסיקות בית הדין הבין-לאומי לצדק.
לפי הדיווחים, מניין ההרוגים והפצועים חצה את רף 194 אלף, בהם אלפי ילדים ונשים. כ-11 אלף איש מוגדרים נעדרים. הרעב גובה קורבנות יומיומיים — רבים מהם ילדים — והסיוע כמעט שאינו מצליח להגיע לשטח.
