שפרעם, 22 ביוני 2025 – עדי חוסאם אבו ר’ויס, בשנות ה־30 לחייו, נורה למוות הערב (ראשון) בעיר שפרעם שבצפון. הרצח, שהצטרף לשרשרת בלתי נגמרת של מקרי ירי ביישובים הערביים, התרחש בזמן שממשלת הכיבוש בראשות השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ממשיכה להפקיר את חיי הפלסטינים אזרחי ישראל ולנהל מדיניות של הסתה והפחדה במקום מדיניות של הגנה וביטחון.

כוחות ההצלה דיווחו כי הצעיר נורה סמוך לשעה 18:30, ובמותו נקבע בזירה לאחר ניסיונות החייאה כושלים. המשטרה, כהרגל בשנים האחרונות, הגיעה למקום אך טרם עצרה חשודים או מסרה מידע על מניע.

פשיעה שמופקרת באישור המדינה

מאז תחילת 2021 תועדו בישראל 891 מקרי רצח, שבהם נרצחו 961 בני אדם. מתוך אלה, 76% מהנרצחים הם מהחברה הערבית – פי שלושה מחלקם באוכלוסייה. מספרי השיא נרשמו ב־2023 עם 274 מקרי רצח – 210 מהם בחברה הערבית בלבד. גם ב־2024 נרשמו 206 מקרי רצח של ערבים. הנתונים חושפים אמת מטרידה: החברה הערבית הפכה לזירה מופקרת, עם שיעור פיענוח נמוך מ־20%, לעומת 65% בקרב נפגעים יהודים.

מדובר לא רק במחדל אלא במדיניות. בממשלת הכיבוש, שר ביטחון הפנים איתמר בן גביר מקדם רטוריקה גזענית ומדיר את החברה הערבית ממעגל ההגנה של המדינה. תחת הנהגתו, המשטרה הופכת יותר לגוף פוליטי מאשר לגוף מגן. במקום לפרק ארגוני פשיעה ולהחזיר את הביטחון לרחובות נצרת, אום אל־פחם, קלנסווה ושפרעם – הוא שולח שוטרים לרדוף אחר מפגינים, עיתונאים וסטודנטים.

מרחב מופקר, משילות סלקטיבית

במרחבים הצפוני, המרכזי והחופי – שם מרוכזים רוב היישובים הערביים – הפשיעה גואה. שיעור הרצח בקרב ערבים עומד על פי 8 מזה שבקרב יהודים. באזור המרכז נרשמות 16 רציחות לערבים על כל 100,000 איש, לעומת אחת בלבד בקרב יהודים. בחוף – 12 לעומת אחת.

לצד גל הדמים, מתרבות גם ההתקפות על עיתונאים וכלי תקשורת שמסקרים את הפשיעה בחברה הערבית. לא מדובר רק בזלזול, אלא בחסימת המרחב הציבורי עצמו. רדיפה, השתקה והפחדה – אלו הכלים שמפעילה המדינה במקום לספק מענה אמיתי.

הפקרת הדם הערבי הפכה לעובדה. כל עוד מערכת הביטחון פועלת על פי קווים אתניים, וכל עוד שריה מקדמים שנאה במקום אחריות, יוסיפו פלסטינים אזרחי ישראל לשלם את המחיר הכבד ביותר – בחייהם.