טולכרם, 19 במאי 2025 – מושל מחוז טולכרם, עבדאללה כמיל, הציג היום בפני משלחת דיפלומטית בינלאומית את ממדי ההרס והעקירה שמתחוללים בעיר ובמחנות הפליטים טולכרם ונור א־שמס מאז תחילת המתקפה הישראלית. לדבריו, יותר מ־3,000 יחידות דיור נהרסו כליל, וכ־24 אלף תושבים נאלצו לעזוב את בתיהם – רובם ילדים, נשים וקשישים.

הפגישה התקיימה במטה המחוז, בנוכחות שגרירים, קונסולים ונציגי תקשורת מרחבי העולם, ועסקה ב"תמונת המצב האמיתית בשטח", כהגדרת כמיל. הוא תיאר שורת הפרות חמורות של הדין הבינלאומי, ובהן השמדת תשתיות, הצתת בתים, ביזה של רכוש פרטי, ושיבוש מכוון של ניסיונות סיוע הומניטרי. לדבריו, גם מיזמי חירום להקמת מגורים זמניים נבלמו על ידי איומים ישירים מצד הצבא.

כמיל מסר כי מאז 7 באוקטובר 2023 נהרגו במחוז 223 אזרחים, בהם נשים וילדים, וכי המתקפה לוותה בהטלת מצור מוחלט על העיר: תנועת הסחר שותקה, מערכת החינוך קרסה, והחיים הציבוריים השתתקו כמעט לחלוטין. מניעת כניסת אזרחים מהאזורים הכבושים של 1948 – שהיוו את עמוד השדרה הכלכלי של העיר – הובילה לדבריו לקריסה מוחלטת של המסחר המקומי.

"הציבור שלנו לא נלחם רק על קורת גג – הוא נלחם על עצם הקיום", אמר כמיל. "הפוליטיקה הפנימית בישראל מניעה מלחמה שבה האזרחים הם הקורבנות. כל עוד נתניהו זקוק להסלמה, טולכרם משלמת את המחיר."

הוא קרא לקהילה הבינלאומית ולמדינות ערב והאסלאם להתערב באופן מידי, להפעיל לחץ פוליטי וכלכלי על ישראל, ולסייע בשיקום התשתיות ובהחזרת האזרחים לבתיהם. "זו לא רק שאלה של סולידריות, אלא של אחריות בינלאומית מול פשעי מלחמה מתמשכים."

היועץ המדיני לשר החוץ הפלסטיני, השגריר אחמד א־דיק, שהשתתף במפגש, הסביר כי המשלחת נשלחה בהתאם להנחיות הנשיא מחמוד עבאס, במטרה לאפשר לשגרירים להיחשף ישירות להרס בשטח. "זהו תיעוד חי של עקירה מאורגנת, של חורבן עירוני ושל מדיניות השמדה שיטתית," אמר. "אנחנו מצפים מכל אחת ואחד מכם לשוב לבירתו עם מסר חד־משמעי: יש לעצור את זה עכשיו."

במהלך המפגש הוצגו עדויות אישיות של תושבים ממחנות הפליטים, שהמחישו את המציאות היומיומית תחת מתקפות. אישה מבוגרת, שפונתה מביתה במחנה טולכרם, סיפרה כי מאז השביעי באוקטובר הפכו החיים לגיהנום: רחפנים חמושים הפילו מטענים בלילות, חיילים פרצו לבתים מדי יום, והילדים לא ידעו עוד מהי שינה רציפה. היא תיארה כיצד ב־3 באוקטובר הופצץ בניין סמוך בבום על־קולי של מטוסי F-16. למעלה מ־20 הרוגים נמנו באותו לילה – בהם נשים, ילדים ואחיה.

אישה נוספת תיארה את הלילה שבו גורשה יחד עם משפחתה: "ב־27 בינואר הם דפקו על הדלת וצעקו שנצא מיד. לא הספקנו לארוז דבר. מאז אנחנו מפוזרים בין קרובים, מסגדים ועמותות. אלו לא תנאים לחיים, בטח לא לילדים."

הילדה מריה, תושבת מחנה נור א־שמס, סיפרה כי הבית שלה נפרץ שלוש פעמים, ובכל פעם נעצר אחד מבני המשפחה. לאחרונה נודע לה כי הבית נהרס כליל. "אני רק רוצה לחזור לבית הספר," אמרה. "רוצה ללמוד, לשחק, להרגיש בטוחה."

אחמד, צעיר בן 20 מהמחנה, נפצע קשות לאחר שנורה ברגלו. הוא סיפר כי הכוח הצבאי ירה לעברו מטווח קצר, ללא כל עימות קודם. במקרים נוספים, תושבים העידו על מעשי ירי דומים, ביניהם צעיר שנקטעה ידו, ופרמדיק בשם פתחי נצראללה שאיבד את בנו בן ה־10, קייס, בזמן שניסה לפנות פצועים.

אישה אחרת, חברת צוות התנדבותי מקומי, תיארה כיצד סייעה לילדים שנקרעו ממשפחותיהם במהלך ההפצצות: "אנחנו מנסים לאתר אותם ולהחזיר אותם למסגרות לימוד, אבל אין מסגרות ואין ביטחון. הכל מפורק."

הילדה ליליאן, שפינתה את דבריה לסיום המפגש, אמרה בקול שקט אך ברור: "אנחנו לא דורשים הרבה. רק שיחזירו לנו את הבתים שלנו. שנוכל לישון בלי לפחד. לחיות כמו כל ילד אחר בעולם."

לאחר המפגש יצאה המשלחת הדיפלומטית לסיור בשטח, בליווי כמיל וא־דיק. השגרירים עברו באזור הכניסה הצפונית למחנה טולכרם, במתחם הסמוך למחנה נור א־שמס, ובאדמות החקלאיות שסמוכות לגדר ההפרדה באזור שוויקה ועתיל. הם עמדו על ממדי ההרס הפיזי והחברתי: בתים מרוסקים, כבישים מנופצים, שדות חרבים, ומבנים ציבוריים שנפגעו קשות.

בין המשתתפים בסיור נרשמו שגרירי מצרים, ירדן, מרוקו, האיחוד האירופי, פורטוגל, סין, אוסטריה, ברזיל, בולגריה, טורקיה, ספרד, ליטא, פולין, רוסיה, יפן, רומניה, מקסיקו, סרי לנקה, קנדה, הודו, צ’ילה, צרפת, בריטניה ומדינות נוספות.

כעת, אומר כמיל, נותרה שאלה אחת פתוחה: "האם העולם ימשיך להביט – או שיתערב באמת?"