לרגל 77 שנה לנכבה, פרסמה היום (שני) עולא עווד, ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית, דו"ח מקיף על מצב העם הפלסטיני, המציג נתונים קשים על ההרס, הגירוש, הרעב וההרס הכלכלי והפיזי, בעיקר ברצועת עזה אך גם בגדה המערבית. לדבריה, בשנת 1948 נעקרו 957 אלף פלסטינים מתוך כ־1.4 מיליון תושבים שחיו בכ־1,300 כפרים וערים פלסטיניות. מתוך 774 יישובים שנתפסו על ידי ישראל, 531 נהרסו כליל. באותה שנה בוצעו למעלה מ־70 מעשי טבח, שבהם נהרגו יותר מ־15 אלף פלסטינים. עווד הדגישה כי מדיניות הכיבוש נמשכת עד היום, וכי מאז 7 באוקטובר 2023 החריפה הפגיעה באוכלוסייה האזרחית באופן חסר תקדים.
לפי הנתונים, מספר הפלסטינים בעולם עומד כעת על כ־15.2 מיליון – פי עשרה ממספרם ב־1948. מתוכם, 5.5 מיליון חיים כיום בגדה ובעזה (3.4 מיליון בגדה ו־2.1 מיליון בעזה), בעוד ש־7.8 מיליון חיים מחוץ לפלסטין ההיסטורית, רובם במדינות ערב. למרות הגירוש ב־1948 והעקירה המחודשת לאחר 1967, האוכלוסייה גדלה, וכיום חיים בשטח שבין הירדן לים כמעט מספר שווה של יהודים ופלסטינים – כ־7.4 מיליון מכל צד, לפי ההערכות האחרונות.
מאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023 נהרגו ברצועת עזה יותר מ־52,600 בני אדם, בהם למעלה מ־18 אלף ילדים ו־12 אלף נשים. למעלה מ־11 אלף תושבים נחשבים נעדרים, רובם ילדים ונשים. בגדה נהרגו באותה תקופה 964 פלסטינים. מתחילת אינתיפאדת אל-אקצא בשנת 2000 ועד היום נהרגו למעלה מ־64 אלף פלסטינים. מאז 1948 עומד מספר ההרוגים הפלסטינים והערבים על יותר מ־154 אלף. לפי הלמ"ס הפלסטינית, מאז תחילת המלחמה נעקרו כ־2 מיליון מתושבי עזה מבתיהם, מרביתם חיים כיום באוהלים או במבני ציבור הרוסים, חשופים לרעב, מחלות והפצצות.
במישור ההומניטרי, עווד הזהירה מהתמוטטות מוחלטת של תנאי המחיה ברצועה: מאז מרץ האחרון גוברת סכנת הרעב, וכבר דווח על מותם של 57 ילדים מתת תזונה. כ־65 אלף איש סובלים מתת תזונה חריפה, בהם 335 אלף ילדים מתחת לגיל חמש. 92% מהתינוקות אינם מקבלים את המינימום התזונתי הנדרש, והאמהות עצמן סובלות ממחסור חמור. אספקת המים עומדת כיום על 3 עד 5 ליטר לאדם ליום בלבד – שליש מהסף ההומניטרי של ארגון הבריאות העולמי. הסיבות לכך כוללות הפצצות ישירות על מתקני מים, הפסקות חשמל ארוכות ומחסור חמור בדלק.
נזקי התשתית חמורים: מעל 330 אלף יחידות דיור נהרסו או ניזוקו קשות מאז תחילת הלחימה, יותר מ־70% מכלל הדיור ברצועה. נהרסו גם מעל 500 מוסדות חינוך, 828 מוסדות דת ורפואה, שלוש כנסיות, 224 משרדי ממשלה, ואלפי בתי עסק. כל מערכות החיים ברצועה קרסו. גם בגדה, לפי הנתונים, נהרסו יותר מ־650 מבנים מאז תחילת 2024, לצד מאות צווים חדשים, כולל במחנות פליטים.
בהיבט ההתנחלותי, הרשות מדווחת על 551 אתרים ישראליים בגדה – התנחלויות, מאחזים, אזורי תעשייה ומחנות צבא. במהלך 2024 אושרה הקמה של מעל 13 אלף יחידות דיור חדשות, תוך תפיסת יותר מ־11,800 דונם. מספר המתנחלים על פי ההערכות עומד על כ־770 אלף, כ־240 אלף מהם באזור ירושלים שסופח לישראל. בירושלים עצמה היחס בין מתנחלים לפלסטינים עומד על כ־68 ל־100.
על פי הדו"ח, בשנת 2024 תפסה ישראל מעל 46 אלף דונם בגדה, בין היתר באמצעות צווי תפיסה, הכרזות על "אדמות מדינה" ושינויים בגבולות שמורות טבע. כמו כן תועדו 16,612 תקיפות מצד מתנחלים וכוחות הביטחון – נגד אנשים, רכוש ואתרים דתיים. במהלך התקיפות נעקרו או ניזוקו למעלה מ־14 אלף עצים, רובם עצי זית. ברבעון הראשון של 2025 לבדו תועדו מעל 5,470 תקיפות. הרשויות הפלסטיניות מדווחות גם על כ־900 מחסומים קבועים שמציבים כוחות הביטחון הישראלים בגדה, דבר שמעכב תנועה חופשית ומגביל את חיי האזרחים.
עווד חתמה את הצגת הנתונים באמירה כי "הנכבה אינה פרק היסטורי – היא תהליך שנמשך בכל החזיתות: באדמה, באוכלוסייה, בכלכלה ובזכויות האדם".
