עזה, 12 באפריל 2025 — חוסיין נזיר אל־סינוואר, סוכנות הידיעות וואפא
מאז תחילת המתקפה של כוחות הכיבוש על רצועת עזה ב־7 באוקטובר 2023, החלה האשפה המוצקה להיערם יותר ויותר, והפכה את הרחובות למחזה טרגי שמותיר השלכות הרסניות על בריאות וחיי התושבים. האשפה שיתקה את המרחב המיושב ברצועה.
האסון הסביבתי ברצועת עזה נמשך, בשל השלכות המתקפה המתמשכת של כוחות הכיבוש שהרסה את התשתיות והשביתה את השירותים המקומיים. איסוף האשפה מהרחובות נותר בעיה חמורה שמאיימת בהתפשטות מחלות, בשל מניעת הגישה לאתרי הפסולת הגדולים במזרח הרצועה. כתוצאה מכך, האשפה נאספת לרוב באזורים סמוכים למחנות הפליטים והעקורים, בשל המחסור בדלק לתפעול כלי הרכב המיועדים לאיסוף אשפה, והסתפקות באיסוף באמצעות עגלות רתומות לבעלי חיים והנחתה באתרים קרובים.
אום ג'מאל, עקורה השוהה במוואסי ח'אן יונס, אמרה: "התעייפנו ומייגעים אותנו ריחות האשפה והביוב הסמוכים אלינו באזור אוניברסיטת אל־אקצא ממערב, במיוחד מאחר שאנחנו בעלי מחלות כרוניות וסובלים מבעיות לב ונשימה".
היא הוסיפה: "מה שמחמיר את המצב הוא השלכת פגרי בעלי חיים ליד אתרי הפסולת הללו, בשל הקושי להעבירם לאתרי קבורה רחוקים. הדבר מגביר את הריחות הרעים ואת התפשטות המחלות, בגלל יציאת הרימות מהפגרים והתפשטות החרקים במקום".
ראאד אבו שאב ציין כי הצטברות האשפה הביאה להתפשטות חרקים ומכרסמים שמגבירים את הסיכון למחלות ואיומים בריאותיים. לדבריו, "המכרסמים גורמים לנזקים ולהרס של רכוש התושבים, במיוחד מזון נדיר ממילא".
לדברי מומחי סביבה ובריאות, האשפה פולטת גזים מזיקים כמו מתאן ופחמן דו־חמצני שמזהמים את האוויר וגורמים לריחות רעים, ומהווים סכנה למערכת הנשימה, במיוחד כאשר מציתים את האשפה.
אבו שאב הוסיף: "העניין לא מסתכם בריחות רעים, חרקים ומכרסמים, אלא גם בכך שילדים משחקים ליד האשפה המתקבצת ברחובות בשל מחסור חמור במרחבי פנאי. במחנה שלנו נרשמו מספר מקרים של בעיות נשימה".
ראמי שאהין אמר כי אתר הפסולת בדרום־מזרח שכונת אוסדא, סמוך לבריכת איסוף מי גשמים בשכונת אל־אמל בדרך רחוב מס' 5, מדיף תערובת של ריחות אשפה וביוב. לדבריו, הריחות החריפים מטרידים את התושבים והעקורים באזורים סמוכים, כמו שכונות אל־אמל, היפנית, האמירתית וההולנדית, ואף גורמים לקשיי נשימה בקרב חולי אסתמה ומחלות ריאה. כמו כן, הם גורמים למחלות עור כתוצאה מהחרקים והיתושים.
הוא הוסיף כי קיימת בעיה בגישה לטיפול רפואי בשל הצפיפות בבתי החולים שמלאים בהרוגים ופצועים, והעדר טיפול ראשוני רציף, שכן הצוותים הרפואיים עסוקים במקרים הקשים ביותר להצלת חיי הפצועים. גם מחסור בציוד רפואי מוסיף לקושי, משום שכוחות הכיבוש מונעים את הכנסת הציוד מאז תחילת המלחמה, ורק מעט ממנו מצליח להיכנס, ואינו מספיק לביקוש הגבוה.
שאהין הוסיף: "כמויות פסולת המתכת ברחובות ובאתרי הפסולת הזמניים עלו באופן ניכר בשל צריכת שימורים מוגברת והשלכת הקופסאות לאשפה, נוסף לרכבים רבים שהושמדו במהלך הפלישות הקרקעיות לרצועה. הדבר משפיע לרעה במיוחד על ילדים המשחקים ברחובות ונפצעים".
הרופא מוחמד אל־עמאווי ציין כי הפסולת הרפואית החריפה את סבל התושבים, בייחוד משום שהיא כוללת תחבושות וכותנה מזוהמים, מזרקים, שאריות מנות דם ובגדים מוכתמים בדם של הרוגים. לדבריו, "הפסולת הזו נאספת בפינה אחת או יותר בחצרות בתי החולים, מה שעלול לגרום להידבקות במחלות, במיוחד בקרב ילדים שמתקרבים אליה".
הוא הוסיף: "ראינו עשרות, ואף מאות מקרים של תחלואה, וחלקם הידרדרו עד מוות בשל המחסור באמצעים רפואיים ותרופות, וחוסר הקפדה על אמצעי זהירות בריאותיים, עקב מחסור בתנאים מינימליים להיגיינה אישית".
לפי מקורות מקומיים, הצטברות האשפה ברחובות, בעיקר באתרים זמניים סביב שוק אל־ירמוק ושוק פראס במרכז עזה, מאז תחילת המתקפה, מהווה סכנה בריאותית ישירה ומחריפה את הסבל היומיומי בתנאים הומניטריים קשים.
על פי ההערכות, יותר מ־170 אלף טון של אשפה נערמים ברחובות, ויוצרים זיהום סביבתי חמור המסכן את התושבים במחלות ומגפות. אתרי הפסולת הזמניים מהווים אסון סביבתי, והרשויות אינן מסוגלות לפנותם לאתר המרכזי בג'וחר א־דיק, מדרום־מזרח לעיר עזה, בשל מניעת הכיבוש והיעדר ציוד מתאים לפינוי.
הרשויות קראו לארגונים הבינלאומיים להתערב בדחיפות, לתאם עם הגורמים הרלוונטיים ולאפשר גישה לאתר המרכזי, כדי לפנות את האשפה באופן בטוח, בזמן שהרצועה מתמודדת עם משבר הומניטרי חמור. הן ציינו כי התפשטות האשפה מגבירה את הריחות הרעים, את סכנת זיהום מי התהום ואת התפשטות מחלות זיהומיות באזורים מוכי האשפה.
איגוד הרשויות המקומיות ברצועת עזה הזהיר מהמשך האסון ההומניטרי שבו חיים התושבים בעקבות מתקפת ההשמדה, והדגיש כי הרשויות אינן מצליחות לתת מענה בשל מחסור בציוד והרס נרחב של התשתיות והשירותים הציבוריים, הסביבתיים והבריאותיים.
הוא הדגיש כי נדרשת תגובה דחופה כדי לספק לרשויות המקומיות את הציוד החיוני כדי לשרת את התושבים ולהקל את עוצמת הסבל ההולך ומחמיר. כמו כן, דרש לספק כלים וציוד כבד להתמודדות עם כ־55 מיליון טון של הריסות הפזורים בכל מחוזות הרצועה.
מנהל התכנון באונר"א, סאם רוז, תיאר: "ראינו שלוליות משקעים בצבע אפור וחום שאנשים חיים סביבן כי אין להם ברירה, וראינו ערימות עצומות של אשפה שנערמות מחוץ לבתים או בתוכם, תוך שהאנשים נאלצים לנוע בסמוך לאתרי הפסולת הזמניים שהוקמו".
הוא הוסיף: "אנשים חיים פשוטו כמשמעו בתוך האשפה. העקירה ההמונית מכבידה על כולם".
לפי דוחות מקומיים, האשפה בעזה הפכה להר אימתני שצומח מיום ליום. בשטח של 378 קמ"ר חיים כ־2.23 מיליון תושבים, מה שהופך את הרצועה לאחת האזורים הצפופים בעולם. טרם המלחמה ייצרה הרצועה כ־1,770 טון פסולת ביתית מוצקה ביום — מספרים שהולכים ותופחים.
הדוחות ציינו כי העלייה בכמות האשפה החריפה במיוחד בח'אן יונס בחודשים הראשונים למלחמה, שם זינקה הכמות מ־250 טון ביום ל־350 טון ביום עקב זרימת הפליטים מהצפון. העומס החריג פגע ביכולתם של צוותי האיסוף בדרום לבצע את עבודתם, לנוכח הפגזות, מחסור בדלק, כבישים הרוסים ופגיעה בכלי האיסוף והאחסון.
תכנית הפיתוח של האו"ם התריעה כי ניהול הפסולת המוצקה בעזה הפך לצורך דחוף המצריך תמיכה ופתרונות מיידיים. לדברי התכנית, המשבר משקף את המשבר ההומניטרי הכללי בעזה עוד לפני המלחמה. התכנית גיבשה מפת דרכים לניהול בר־קיימא של הפסולת עם מעבר לכלכלה מעגלית, אך מאז פרוץ המלחמה, הופנו כל המשאבים לסיוע הומניטרי מיידי.
עוד נמסר כי מספר רכבי איסוף האשפה בעזה ירד מ־112 בשנת 2017 ל־73 בלבד בשנת 2022, וכלי הרכב הנותרים ישנים ואינם עומדים בעומס. כיום, רכב איסוף אחד משרת כ־21 אלף תושבים, ועובד איסוף אחד אחראי על כ־3,343 תושבים.
