כוחות הכיבוש הישראלי החריבו יותר מ-85% ממתקני המים והביוב ברצועת עזה, כך עולה מנתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה ורשות המים הפלסטינית, שפורסמו היום (רביעי) לרגל יום המים הבינלאומי.
לפי ההערכות, נזקי ההרס בעקבות המתקפה הישראלית מסתכמים ביותר מ-1.5 מיליארד דולר, רק באזורים שבהם ניתן היה לבצע הערכת נזקים. בין התשתיות שנהרסו: מתקני טיהור שפכים, מתקני התפלה, תחנות שאיבה, בארות מים, מכלי אגירה, צינורות הובלה ראשיים, רשתות מים וביוב, ומעבדות לפיקוח על איכות המים.
אסון המים בעזה: 97% מהמים לא ראויים לשתייה
המתקפה הישראלית החריבה את כל מאמצי השיקום שהובילה הרשות הפלסטינית במשך שנים, בהשקעה של יותר ממיליארד דולר, במטרה למנוע את ההתמוטטות האקולוגית של רצועת עזה, שבה 97% ממי התהום – מקור המים היחיד לתושבים – מזוהמים ומלוחים.
לפי הנתונים, תושב עזה צורך כיום פחות מחצי מהכמות ההכרחית להישרדות במצבי חירום – 15 ליטר ליום לאדם. בפועל, אספקת המים הצטמצמה ל-3–5 ליטר ביום בלבד, תלוי במיקום הגיאוגרפי ובמצב התשתיות.
מערכת המים על סף קריסה: 35% בלבד מהמים זמינים
רצועת עזה נשענת על שלושה מקורות מים עיקריים, אשר קרסו כמעט לחלוטין בעקבות המתקפה:
- מי תהום: 300 בארות פעלו בעבר בעזה, אך מרביתן נפגעו קשות. רק כ-93,000 מ"ק מים נשאבים כיום לעומת 262,000 מ"ק לפני המלחמה.
- מתקני התפלה: תחנת ההתפלה בצפון הופגזה בכוונת תחילה והפכה למוצב צבאי של כוחות הכיבוש. תחנת ההתפלה המרכזית פועלת ב-30% בלבד מתפוקתה בשל מחסור חמור בדלק ובחלקי חילוף. תחנת ההתפלה בדרום פעלה במשך חודשיים רק ב-20% מתפוקתה, ורק לאחר תיקון קווי החשמל הצליחה לחזור ל-70%.
- אספקת מים מישראל ("מקורות"): לפני המתקפה הוזרמו לעזה 52,000 מ"ק מים ליום, שהיווה 52% מהמים המותאמים לשתייה ברצועה. הכיבוש ניתק לחלוטין את אספקת המים בראשית המתקפה, וכיום זורמים רק 40,000 מ"ק ביום, ירידה משמעותית בהשוואה לעבר.
בנוסף, 2,263 ק"מ של צינורות מים נהרסו, מהם 1,622 ק"מ הושמדו לחלוטין. ללא מים זמינים, גם ענף החקלאות קורס, מה שמחמיר את משבר הרעב הגובר בעזה.
קריסת מערכות הביוב: סכנה לבריאות ולסביבה
מערכת הביוב בעזה, שכיסתה כ-73% מהאוכלוסייה, הייתה מפותחת יחסית לפני המתקפה, וכללה 79 תחנות שאיבה, 5 מתקני טיהור שפכים, ו-2,250 ק"מ של תשתיות ניקוז וביוב.
המתקפה גרמה להפסקת פעילות מוחלטת של כל מתקני הביוב, לאחר שנפגעו באופן הרסני. 1,545 ק"מ של צינורות ביוב הושמדו, יחד עם 47 תחנות שאיבה – מהן 20 נהרסו לחלוטין. כתוצאה מכך, שפכים זורמים ברחובות, בסמטאות ובאזורים מאוכלסים, מה שמגביר את סכנת התפרצות מחלות וזיהומים קשים.
הגדה המערבית: הכיבוש ממשיך למנוע אספקת מים
במקביל למתקפה בעזה, כוחות הכיבוש פוגעים קשות גם בתשתיות המים בגדה המערבית, במיוחד בעקבות הפשיטות החוזרות ונשנות על מחנות הפליטים בג'נין, טולכרם ונור א-שמס. נתוני ההרס טרם גובשו במלואם בשל המשך ההתקפות, אך על פי סוכנות אונר"א, לפחות 40,000 בני אדם נעקרו מבתיהם בגדה, ורבים מהם מתקשים להשיג גישה למים.
שליטה מוחלטת של ישראל על המים הפלסטיניים
הכיבוש הישראלי כופה מגבלות חמורות על ניצול משאבי המים הפלסטיניים, מה שמכריח את הרשות הפלסטינית לרכוש מים מישראל. בשנת 2023 נרכשו כ-102.1 מיליון מ"ק מים מישראל, המהווים 25% בלבד מהכמות הזמינה.
בגדה המערבית, 39% מסך המים נרכשים מחברת "מקורות", ומהווים כ-60% ממי השתייה של התושבים הפלסטינים. שליטה זו מאפשרת לישראל לתמרן את מחירי המים, להגביל כמויות ולמנוע אספקת מים יציבה, במיוחד בחודשי הקיץ.
לפי נתוני 2023, תושב פלסטיני בגדה צורך בממוצע 88 ליטר מים ביום – כמות נמוכה משמעותית מההמלצה הבינלאומית של 120 ליטר ליום. זאת, בזמן שהישראלי הממוצע צורך פי שלושה מים, ותושב התנחלויות צורך כמות כפולה עוד יותר.
מחסור חמור ותשתיות קורסות: מחיר המדיניות הישראלית
המחסור החמור במים מוביל לאובדן של יותר מ-35% מכמות המים בגדה, בשל תשתיות רעועות ומגבלות המונעות תיקון ושיקום.
פערים אדירים נרשמים בין המחוזות הפלסטיניים: באזורים כמו יריחו וטולכרם יש נגישות יחסית גבוהה למים טבעיים, אך בחברון, בית לחם ורמאללה – התושבים תלויים כמעט לחלוטין במים הנרכשים מישראל, שעולים ביוקר ונשלטים על ידי הכיבוש.
ישראל משתמשת במים ככלי לשליטה פוליטית
ישראל שולטת לא רק במחירי המים, אלא גם בזמינותם ובחלוקתם. שליטה זו נועדה לפגוע בהתפתחות הפלסטינית ולחזק את השליטה הישראלית על המשאבים הטבעיים.
המדיניות הישראלית מגבילה את האפשרות לבניית סכרים ומאגרים למי גשמים, מה שמוביל לאובדן של כ-165 מיליון מ"ק מים בכל שנה. ישראל מאפשרת ניצול של 4 מיליון מ"ק בלבד מהמים השטחיים, וזאת תוך הגדלת שליטתה על מעיינות פלסטיניות בגדה – פעולה שנעשית לעיתים על ידי מתנחלים באישור המדינה.
סיכום: משבר מים קטסטרופלי בהובלת הכיבוש
ההרס המתמשך של תשתיות המים בעזה, השליטה המחמירה על מקורות המים בגדה, ומדיניות ההגבלות הקיצוניות של ישראל – כולם מובילים את הפלסטינים למשבר מים חסר תקדים.
יותר מ-2 מיליון פלסטינים ברצועת עזה ניצבים בפני אסון הומניטרי גובר, ללא גישה למים ראויים לשתייה וללא תשתיות ביוב תקינות. בגדה, ההתבססות הכפויה על מים ישראליים משמרת תלות ומונעת שליטה פלסטינית על משאביה הטבעיים.
הכיבוש ממשיך להשתמש במים ככלי דיכוי – והקטסטרופה רק מעמיקה.
