עזה, 8 במרץ 2025 (וואפא) – רים סויסי

הנשים הפלסטיניות בעזה חיות במציאות בלתי אפשרית, נתונות תחת עומס נפשי וחברתי כבד בעקבות המתקפה הישראלית המתמשכת על הרצועה מאז 7 באוקטובר 2023. המלחמה כפתה עליהן אתגרים חדשים ובלתי צפויים, והותירה אותן להתמודד עם אובדן, חורבן ומצוקה קיומית.

המתקפה הישראלית גבתה את חייהן של אלפי נשים, אילצה עשרות אלפים לעזוב את בתיהן ולחיות באוהלים, וגרעה מהן את הזכויות הבסיסיות ביותר – קורת גג, מזון, טיפול רפואי ותחושת ביטחון מינימלית.

נשים רבות מצאו עצמן אחראיות לגורל משפחותיהן, במיוחד אלו שאיבדו את בני זוגן או בניהן. היעדר מפרנס הפך את חייהן לכאב בלתי נגמר.

"החיים באוהל – אסון מוחלט"

סעדיה אחמד (45), שנמלטה ממחנה ג'באליה בצפון הרצועה, מתגוררת כעת באוהל ברחוב אל-וחדה שבעיר עזה. "החיים כאן הם אסון מוחלט," היא אומרת. "אין פרטיות, אין חופש תנועה, תנאי החיים קשים וגרמו לי לבעיות רפואיות בגב".

היא נאלצת להשתמש בדלי פלסטיק לצרכים בסיסיים, לשטוף כלים עם מים שהיא סוחבת ממרחק חצי קילומטר, ומכינה אוכל על אש גלויה שגורמת לכוויות בגופה ובגדיה.

"אני חיה על לחם בלבד"

סמירה סברי (53) חוותה אובדן קשה: בעלה נהרג במתקפה, והשאיר אותה לבדה לגדל את ארבעת ילדיהם.

"בעלי נרצח לפני שמונה חודשים, ומאז אני נאבקת כדי להאכיל את ילדיי. אנחנו חיים רק על לחם, בלי מים, בלי אור, בלי תנאים בסיסיים. אני לא מצליחה לישון מרוב דאגה, כי אין לי פתרון למצבנו," היא מספרת. ילדיה נאלצים לקבץ מזון ממטבחים ציבוריים, בעוד היא עצמה חסרת כל אמצעי פרנסה.

"התחתנתי באוהל – ואין לי פרטיות"

רבא (22) נישאה לפני חודשיים באוהל ברחוב המוח'בראת שבצפון הרצועה, לאחר שנמלטה עם משפחת בעלה מבית חאנון.

"אני חיה באוהל עם משפחת בעלי, ואין לי טיפת פרטיות," היא מספרת. "אני נאלצת להיות עטופה בכיסוי תפילה כל הזמן. איך אוכל להמשיך לחיות כך? למה עליי לוותר על החיים שהגיעו לי?"

"נשים בעזה חיות תחת קריסה נפשית"

האחות והמטפלת הנפשית ניבאל חלאס מסבירה: "המלחמה יצרה מציאות בלתי אפשרית עבור הנשים בעזה. הן מוכרות כחזקות, אבל היום הן שקועות בתשישות נפשית עמוקה. המלחמה גזלה מהן את אנושיותן, את פרטיותן ואת מפרנסיהן, והותירה אותן חסרות אונים מול המציאות האכזרית של טבח, רעב ועוני".

12,316 נשים נרצחו – והנותרות נאבקות לשרוד

דיווחים רשמיים מצביעים על כך ש-12,316 נשים פלסטיניות נהרגו במהלך המתקפה, בעוד 13,901 נשים נוספות איבדו את בני זוגן והפכו למפרנסות יחידות. עשרות אלפי נשים נאבקות לגדל את ילדיהן בתנאים של מחסור קיצוני, ללא מים, חשמל או סיוע הומניטרי מספק.

"בעוד העולם מדבר על זכויות נשים ושוויון, אף אחד לא ממהר להושיט יד לנשות עזה", מסכמת חלאס. "העולם חייב להתערב ולמנוע את המשך הקריסה של חייהן".