רמאללה, 8 במרץ 2025, וואפא – מעצרן של נשים פלסטיניות שימש ככלי שיטתי בידי הכיבוש לאורך ההיסטוריה, ולא פסח גם על קטינות. כיום מחזיק הכיבוש ב-21 אסירות פלסטיניות, בהן אסירה מרצועת עזה, אשר מתמודדות עם פשעים מאורגנים ושיטתיים בבתי הכלא של הכיבוש ובמרכזי החקירות. היקף הפגיעות בהן החריף במיוחד מאז פרוץ מלחמת ההשמדה, שנחשבת לשלב האלים ביותר בהיסטוריה של עמנו.
במסמך משותף שפרסמו ועדת האסירים המשוחררים ומועדון האסיר הפלסטיני לרגל יום האישה הבינלאומי, הוצגו הפרות הזכויות החמורות כלפי האסירות, הכוללות עינויים, הרעבה, הזנחה רפואית מכוונת, תקיפות מיניות בדרגות שונות, דיכוי שיטתי, פשיטות תכופות על תאי האסירות, שלילת זכויות בסיסיות ושיטות עינוי פסיכולוגיות אשר מופעלות עליהן מרגע המעצר.
הדו"ח הדגיש כי מאז ה-7 באוקטובר 2023, תועדו 490 מקרי מעצר של נשים, לרבות קטינות, כאשר מעצרן הפך לכלי מרכזי במדיניות הכיבוש, בהיקף חסר תקדים. נתונים אלו מתייחסים לנשים שנעצרו בגדה המערבית, כולל ירושלים, וכן לנשים משטחי 1948, כאשר אין מספרים ברורים לגבי הנשים שנעצרו בעזה.
נכון להיום מוחזקות בבתי הכלא של הכיבוש 21 אסירות, מהן 17 עצורות שעדיין ממתינות למשפט. בין הכלואות נמנית האסירה סיהאם אבו סאלם מעזה, שתי קטינות, אחת מהן בת 12 בלבד, 12 אימהות, אסירה בהיריון בשליש הראשון, שתי עצורות מנהליות, שש מורות, עיתונאית שהיא גם סטודנטית לתקשורת, וכן אסירה חולה בסרטן. שתי אסירות מוחזקות בכלא עוד לפני ה-7 באוקטובר 2023, ולמרות מאמצים בינלאומיים, הכיבוש מסרב לכלול אותן בעסקאות חילופי שבויים.
מעצר נשים כבנות ערובה – תופעה מרכזית לאחר המלחמה
מעצרן של הנשים הפלסטיניות אינו מתחיל ונגמר ברגע המעצר עצמו, שכן רבות מהן מגיעות ממשפחות שסבלו ממעצרים חוזרים ונשנים, פשיטות ליליות אלימות, חטיפת קרובי משפחה ואף הוצאות להורג בידי הכיבוש. במהלך החודשים שלאחר מלחמת ההשמדה בלטה מגמה מדאיגה של חטיפת נשים כבנות ערובה, במטרה להפעיל לחץ על בני משפחותיהן להסגיר את עצמם. מדיניות זו כוונה כלפי נשות אסירים, אימהות של מבוקשים ואף נשים מבוגרות מעל גיל 70. הנשים שנלקחו כבנות ערובה עברו עינויים קשים ואיומים מפורשים ברצח בניהן או בעליהן, לצד הרס בתיהן, הפחדת ילדיהן ושלילת רכושן וכספן.
אלימות ועינויים שיטתיים במהלך מעצרן של האסירות
מרבית האסירות שנעצרו עברו עינויים קשים, כולל מכות, בעיטות והתעללות פיזית, שלעיתים אף גרמה להן לפציעות חמורות. הדו"ח כולל עדויות מצמררות, כגון:
"במהלך המעצר הוכיתי על ידי חיילי הכיבוש על מחסום צבאי. בעטו בי בבטן, ואז אזקו את ידיי ועיניי ונגררתי למרכז חקירות. המכות שספגתי מנשקיהם גרמו לקרע בבגדיי ולחשיפת גופי. לאחר שלוש שעות של חקירה אלימה, הועברתי לכלא 'מסקוביה', שם הוחזקתי במשך חודש בתנאים קשים. בשל החבלות שספגתי, סבלתי מדימום כבד שנמשך 20 יום. לאחר מכן הועברתי לכלא 'השרון', שם נכלאתי בצינוק מלוכלך ללא אוכל, עם מזרן דקיק וללא שמיכה."
עדות נוספת חושפת את שיטות ההתעללות הפסיכולוגית:
"נעצרתי באמצע הלילה והועברתי להתנחלות סמוכה, שם הוחזקתי עד השעה שבע בערב ללא אוכל או שתייה. ידי ורגליי היו כבולות, עיניי מכוסות, והחיילים התעללו בי מילולית והשמיעו מוזיקה רועשת כדי למנוע ממני לישון. הם הכריחו אותי לקום ולשבת שוב ושוב תוך שהם צוחקים עליי. כאשר סירבתי לעבור חיפוש בעירום, הסוהרת השתמשה באקדח הלם כדי לאלץ אותי לכך."
כלא 'השרון' – מוקד להתעללות והלבנת פשעים
כלא 'השרון' משמש כתחנה ראשונית לפני העברת האסירות לכלא 'דמון', ובמהלך שהותן שם הן עוברות השפלות בלתי פוסקות, כולל חיפושים בעירום, אלימות פיזית ותנאי מחיה תת-אנושיים. האסירות מתארות זיהום קשה, רעב, בידוד, ומזרנים מזוהמים ולא ראויים לשינה.
"במהלך שהותי ב'השרון' הותקפתי פיזית בידי אחד הסוהרים, שהכה אותי בצרור מפתחות. החזקתי מעמד לילה שלם ללא שינה, עם מצלמות מעקב בזונתי. לא אפשרו לי אפילו להשתמש בשירותים במקום אחר. כאשר ביקשתי שמיכה, קיבלתי אחת עם ריח חריף של שתן, ובבוקר לקחו ממני את כל כלי המיטה והכריחו אותי לשבת ישירות על נעלי."
שלילת זכויות בסיסיות ככלי לענישה
הנהלת בתי הכלא הופכת את צרכי האסירות לכלי שליטה ונקמה – החל ממזון לקוי ועד לשלילת מוצרי היגיינה בסיסיים כמו תחבושות לנשים, אשר משמשות לא פעם ככלי עונש. החזקתן בצינוק בימי החורף ללא שמיכות או חימום, ובקיץ בתאים ללא אוורור, נועדה לגרום להן לסבל ממושך.
פשיטות אלימות על תאי האסירות ובידודן
מאז ספטמבר 2024 חלה עלייה חדה בפשיטות האלימות על תאי האסירות. הן עוברות חיפושים משפילים, ציודן האישי מוחרם, ובחלק מהמקרים הוכרחו לעמוד עירומות מול סוהרים במסגרת חיפושים גופניים ברוטאליים.
תקיפות מיניות כלפי אסירות ונשים פלסטיניות
אחת הזוועות הקשות בדו"ח עוסקת באלימות מינית כלפי אסירות פלסטיניות, הכוללת הטרדות מיניות, חיפושים בעירום בכפייה ואיומים באונס.
ארגוני זכויות אדם תיעדו עדויות של אסירות ששוחררו במסגרת עסקת החילופים, וכן של נשים שנותרו מאחורי הסורגים. כמה מהעדויות מתארות חיילים ישראלים שהטרידו נשים פלסטיניות מינית, השליכו לעברן בדלי סיגריות וקללות מיניות, ואף נגעו בהן ללא רשות.
קריאה דחופה לפעולה בינלאומית
דו"ח הארגונים הפלסטיניים קורא לאו"ם ולכל המדינות החברות בו להפעיל לחץ על ישראל לחדול מהפרות זכויות האדם החמורות שהיא מבצעת נגד אסירות פלסטיניות.
הארגונים דורשים ליישם את אמנת ג'נבה הרביעית ולפתוח בחקירה בינלאומית נגד הפשעים המבוצעים נגד הנשים הפלסטיניות בבתי הכלא, לרבות עינויים, עונשים קולקטיביים, ואלימות מינית מכוונת.
"על הקהילה הבינלאומית לשים קץ למצב המזעזע הזה, להעמיד לדין את האחראים ולשלול מישראל את חסינותה הבינלאומית, שהפכה אותה למדינה שמורמת מהחוק."
