עזה 28-2-2025 וואפא – חוסין אלסנוואר
דיאא אל-אגה, האסיר הוותיק מעזה, שב ביום חמישי האחרון לחיק משפחתו בעיר חאן יונס, אחרי 33 שנים של כליאה בבתי הכלא של הכיבוש הישראלי. כשהוא בן 50, חזר לביתו לעמוד לצד שולחן הסעודה של אמו, נג'את, בפעם הראשונה מאז נעצר בגיל 17.
שנות כליאתו לא הצליחו להמעיט בעוז רוחו של דיאא, וודאי לא לכלא את געגועי אמו, שציפתה לרגע זה יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, גם כשהיא סבלה ממחלה קשה. "לרגע הזה לא היה תחליף", אומר דיאא, "הייתי מרגיש שנולדתי מחדש, כל רגע היה שווה את כל הקשיים".
במהלך השנים שחלפו, דיאא עבר עינויים קשים בכלא, במיוחד בתקופות של מתקפות על רצועת עזה, שהיו מלוות באיומים, עינויים, חסימת אספקת מזון ומים, והכחשת טיפול רפואי. "התקופה הזו הייתה יותר קשה מכל תקופת מאסרי", הוא מציין, "האסירים היו נתונים להשפלות קשות, במיוחד אחרי המתקפה, כשהם הועברו לבידוד, ולא זכו להינחם אפילו במזון בסיסי".
תנאי הכליאה הידרדרו בעקבות עיכובי השחרורים, במיוחד לאחר המתקפות, כשכוחות הכיבוש לא רק שצמצמו את אספקת המזון, אלא גם הגבילו את הגישה לטיפול רפואי, מה שפגע במצבם הבריאותי של האסירים, שהתדרדר במהירות.
"יצאתי מהכלא אבל השארתי שם אלפי אסירים סובלים", הוא אומר בכאב. "החופש שלי מעורב בכאב, וכשלא אראה את כולם יוצאים משם, לא אוכל להרגיש שלם".
האם, נג'את, חיכתה לרגע שבו תוכל לחבק את בנה, במיוחד אחרי שהפסידה את בעלה ב-2005 בעוד דיאא היה בכלא ולא הצליח להיפרד ממנו. בשבועות האחרונים היא חששה שמא תמות מבלי לראותו חופשי. "לרגע שבו הוא יצא מהכלא לא היו מילים", היא אומרת בעיניים דומעות, "זו שמחה שאין לה תחליף, במיוחד כשחודש רמדאן הגיע, והפעם אנחנו יכולים לחגוג אותו יחד".
נג'את, אשר לא פסקה לעמוד לצד בנה במאבקו, יצאה מספר פעמים ברחבי העולם במסגרת סיוע לאסירים, השתתפה בהפגנות תמיכה, ולא פספסה אף אחת מההפגנות השבועיות מול מטה הצלב האדום.
לאחר שחרורו של דיאא, ישנם אלפי אסירים שעדיין סובלים מהתנאים הקשים בכלא, ומנגד, כוחות הכיבוש ממשיכים להכביד את הלחץ עליהם. בינתיים, אלפי אסירים שוחררו במסגרת הפסקת האש האחרונה, אך ברובם נראים סימנים של עייפות קיצונית לאחר העינויים והזנחתם במשך כל השנים ששהו במתקנים.
לפי דיווחים, יותר מ-10,000 אסירים נמצאים כיום בבתי הכלא של הכיבוש, עם 58 אסירים שנפלו כחללים מאז תחילת המתקפות על עזה.
