בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג דחה היום (חמישי) שתי עתירות שהגישה ישראל, והורה על הוצאת צווי מעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט. הצווים הוצאו בגין חשד לפשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה, שבוצעו לכאורה החל מ-8 באוקטובר 2023 ועד 20 במאי 2024.
בהחלטה חסרת תקדים, נדחו טענות ישראל כי בית הדין אינו מוסמך לדון במצב בפלסטין או באזרחים ישראלים. ישראל טענה כי סמכות בית הדין מוגבלת, אך התביעה קבעה כי היא פועלת בהתאם לסמכות השיפוט שניתנה לה על ידי פלסטין, אשר חתומה על אמנת רומא. בית הדין הבהיר כי אין צורך באישור ישראלי להפעלת סמכותו באזור.
בנוסף, ישראל ביקשה מבית הדין להורות לתביעה להגיש הודעה חדשה על פתיחת החקירה, בטענה שהחקירה החלה מבלי לעמוד בדרישות הפרוצדורליות. בקשה זו נדחתה גם היא, לאחר שבית הדין ציין כי ישראל קיבלה הודעה על פתיחת החקירה כבר ב-2021, אך בחרה שלא לשתף פעולה או להגיש בקשה לעיכוב ההליכים בזמן אמת.
בית הדין ציין כי אין עילה לעכב את הדיון בבקשות להוצאת צווי מעצר, והדגיש כי טענות ישראל לערעור סמכותו הועלו מוקדם מדי. עם זאת, צוין כי ישראל תוכל לערער על סמכות בית הדין בשלב מאוחר יותר, אם תוצג בפניו תביעה קונקרטית.
צעד משמעותי
החלטה זו מסמלת צעד משמעותי בזירה המשפטית הבינלאומית, כשהיא פותחת פתח להעמדה לדין של בכירים ישראלים בגין פשעי מלחמה וייתכן שתשפיע גם על תהליכים משפטיים עתידיים הקשורים לסכסוך באזור.
בית הדין הפלילי הבינלאומי קבע כי המעשים המיוחסים לבנימין נתניהו וליואב גלנט נכללים בסמכותו המשפטית. בהחלטתו, הבהיר בית הדין כי סמכותו בתיק זה חלה על רצועת עזה, הגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים, בהתאם להכרעות קודמות. בנוסף, סירב בית הדין להפעיל את שיקול דעתו בשלב זה לקבוע את קבילות התיקים, אך ציין כי הדבר אינו פוגע באפשרות לבחון סוגיות אלה בשלבים מאוחרים יותר.
בהצהרתו, ציין בית הדין כי ישנן "סיבות סבירות להאמין" כי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, הנוגע לעימות מזוין בינלאומי בין ישראל לפלסטין, חל על מקרה זה. זאת, מאחר ששתי המדינות חתומות על אמנות ז'נבה משנת 1949, וישראל מוגדרת ככוח כובש השולט בחלקים מפלסטין. עוד נקבע כי המעשים המיוחסים לנתניהו ולגלנט קשורים לפעולות גופים ממשלתיים ישראליים ולכוחות הביטחון נגד האוכלוסייה האזרחית בפלסטין, ובמיוחד בעזה. בהתאם לכך, המעשים מוגדרים כחלק מהיחסים בין שני צדדים לעימות מזוין בינלאומי, וכן בין כוח כובש לאוכלוסייה תחת כיבוש.
ביחס לפשעי מלחמה, קבע בית הדין כי יש מקום להוציא צווי מעצר בהתאם לדיני העימות המזוין הבינלאומי. עוד צוין כי המעשים המיוחסים נחשבים לחלק ממתקפה רחבת היקף ושיטתית נגד האוכלוסייה האזרחית בעזה.
בית הדין קבע כי ישנן סיבות סבירות להאמין שפעולותיהם של נתניהו וגלנט כללו מניעת גישה מכוונת וממושכת של האוכלוסייה האזרחית בעזה לאמצעי קיום חיוניים, בהם מזון, מים, תרופות, ציוד רפואי, דלק וחשמל, בתקופה שבין 8 באוקטובר 2023 ל-20 במאי 2024 לפחות. ממצאים אלה מבוססים על תפקידם של השניים במניעת גישה לסיוע הומניטרי בניגוד לחוק הבינלאומי ועל כישלונם להקל על העברת סיוע בכל האמצעים האפשריים.
יכולת של ארגוני סיוע
עוד נמצא כי פעולותיהם הובילו לשיבוש יכולתן של ארגוני סיוע להעניק מזון ומצרכים חיוניים אחרים לנזקקים בעזה. ההגבלות שהוטלו, לצד ניתוק החשמל וצמצום אספקת הדלק, פגעו באופן חמור בזמינות המים בעזה וביכולת בתי החולים לספק טיפול רפואי.
בית הדין ציין גם כי ההחלטות שהתירו או הרחיבו את הסיוע לעזה היו לעיתים מותנות, ולא נבעו ממחויבות ישראל לחוק הבינלאומי ההומניטרי או משאיפה להבטיח אספקה מספקת של מוצרים חיוניים לאוכלוסייה האזרחית בעזה. במקום זאת, החלטות אלה התקבלו כתגובה ללחץ בינלאומי או לבקשות מצד ארצות הברית. על אף ההקלות שהוצעו, הכמות שניתנה לא הספיקה לשיפור מצבם של האזרחים.
בית הדין הוסיף כי לא נמצאה הצדקה צבאית ברורה להגבלות שהוטלו על גישת הסיוע ההומניטרי, בניגוד לחוק הבינלאומי. למרות אזהרות ומאמצים מצד מועצת הביטחון של האו"ם, מזכ"ל האו"ם וגורמים בינלאומיים נוספים, הותרה כניסה של סיוע מינימלי בלבד. ההחלטות הללו, לצד אמירותיו של נתניהו שקשרו בין מניעת הסחורות ההומניטריות למטרות המלחמה, מספקות סיבה סבירה להאמין כי נתניהו וגלנט נושאים באחריות פלילית לביצוע פשע מלחמה של הרעבה כשיטה במלחמה.
בית הדין הפלילי הבינלאומי הגיע למסקנה שישנן סיבות סבירות להאמין כי המחסור במזון, מים, חשמל, דלק ואספקה רפואית חיונית יצר תנאי מחיה שהובילו ל"השמדה" חלקית של האוכלוסייה האזרחית בעזה, וגרמו למותם של אזרחים, כולל ילדים, עקב תת-תזונה והתייבשות.
בנוסף, באמצעות הגבלה מכוונת או מניעה של אספקה רפואית ותרופות, ובפרט חומרי הרדמה ומכשירי הרדמה, שני האנשים נושאים גם באחריות לגרימת סבל משמעותי באמצעות פעולות לא אנושיות כלפי אנשים שנזקקו לטיפול רפואי. רופאים נאלצו לבצע ניתוחים באנשים פצועים ולבצע קטיעות איברים, כולל בילדים, ללא הרדמה, ו/או נאלצו להשתמש באמצעים בלתי מספקים ובלתי בטוחים להרדמת מטופלים, מה שגרם לאנשים אלו כאבים וסבל משמעותיים. מעשים אלו עולים לכדי פשע נגד האנושות, המוגדר כמעשים לא אנושיים אחרים.
בית הדין מצא גם סיבות סבירות להאמין שההתנהגות האמורה לעיל שללה חלק משמעותי מהאוכלוסייה האזרחית בעזה מזכויותיהם הבסיסיות, כולל הזכות לחיים ולבריאות, וכי האוכלוסייה הייתה יעד להתקפה על בסיס פוליטי ו/או לאומי. לפיכך, נקבע כי בוצע פשע נגד האנושות המוגדר כרדיפה.
לבסוף, העריך בית הדין שישנן סיבות סבירות להאמין שנתניהו וגלנט נושאים באחריות פלילית, בתפקידם כמנהיגים אזרחיים, לפשע מלחמה של תקיפת אוכלוסייה אזרחית באופן מכוון בעזה. בהקשר זה, מצא בית הדין שהחומרים שהוצגו על ידי התביעה אפשרו להגיע למסקנות רק לגבי שני אירועים שמוגדרים כהתקפות מכוונות על אזרחים. כמו כן, ישנן סיבות סבירות להאמין שנתניהו וגלנט, למרות שהיו להם האמצעים למנוע או לדכא את ביצוע הפשעים או להבטיח את העברת הנושא לרשויות המוסמכות, לא פעלו לשם כך.
