מאת: איאד עג'לה 

עם התקרב החורף, מאות אלפי עקורים ברצועת עזה נאלצים להתכונן לעונה נוספת של סבל ואי-וודאות. מצוקתם גוברת מיום ליום על רקע הידרדרות המצב ההומניטרי והחרפת המשברים, זאת בשל המצור וההפצצות המתמשכות המעמיקות את השפעת המשבר על חייהם.

מחסור במקלט בטוח ותנאים קשים במתחמי העקורים

העקורים, שנמלטו מבתיהם בעקבות ההרס שנגרם מהפצצות, מוצאים כיום מקלט זמני באוהלים מתפוררים שמתקשים לספק הגנה בתנאי החורף הקשים. אוהלים אלו, שהוקמו כפתרון זמני, כבר התיישנו, ואינם עומדים בפני הגשם והרוחות הקרות. בין העקורים ילדים, נערים, נשים הרות, חולים וקשישים הסובלים מהיעדר מוחלט של תנאי מחיה בסיסיים. מוחמד ג'ארושה, תושב שברח עם משפחתו לצפון הרצועה, מתאר: "מאז שהפציצו את ביתנו, לא מצאנו מקום מתאים למגורים, ונאלצנו להקים את האוהל הזה בתקווה שיהיה מחסה. כעת, האוהל כבר מתפרק והרוח והגשם חודרים."

קריאה לעזרה נוכח התעלמות הקהילה הבינלאומית

במציאות הקשה, תושבי האוהלים בעזה מבקשים סיוע בסיסי, אך חווים חסימות על כניסת סיוע הומניטרי מצד כוחות הכיבוש, שממשיכים להחמיר את תנאי המחיה שלהם. מוחמד ג'ארושה פונה למנהיגי העולם בבקשה להתערבות: "האוהלים לא יעמדו בתנאי החורף, הכיבוש מונע כל אפשרות להקל על סבלנו."

תנאים בריאותיים חמורים והיעדר טיפול רפואי

היעדר הטיפול הרפואי במחנות מחריף את מצוקתם של העקורים. ד"ר סמר מחמוד, רופאה מתנדבת, מדגישה את הסכנות הבריאותיות: "מי הגשמים חודרים לאוהלים, אנשים מאבדים רכוש מועט שהיה להם, ותנאי החיים הירודים מסכנים את חייהם של תינוקות וקשישים." היא מזהירה כי המחסור בתרופות והיעדר גישה לטיפול רפואי עשויים להוביל למקרי תמותה, ובייחוד בקרב תינוקות וקשישים הנמצאים בסיכון גבוה. מחמוד מתארת את המציאות בשטח כמצב חירום הדורש התערבות מיידית.

מצור מתמשך ותשתיות מתדרדרות

מאז שנת 2007, מוטל מצור מתמשך על רצועת עזה, שהוביל להתדרדרות בתשתיות החיוניות, כמו גם לעלייה ברמת העוני והאבטלה. במהלך השנים האחרונות, כוחות הכיבוש פתחו במספר מבצעים צבאיים על הרצועה, שהעמיקו את הנזק ואילצו משפחות רבות לעזוב את בתיהן ולהקים מאהלים זמניים. מבצע הצבאי האחרון באוקטובר 2023 הביא להרס רחב היקף, והותיר משפחות רבות עם מקלטים זמניים בלבד בתנאי המחיה המחמירים של החורף הקרב.

הקהילה הבינלאומית שותקת אל מול המשבר

בדו"ח של האו"ם מתאר מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, את המציאות בצפון עזה כ"בלתי נסבלת," ומביע דאגה עמוקה לנוכח הפגיעה הקשה באזרחים ולנוכח ההרס ההולך ומחריף. הוא קורא להתערבות מיידית לנוכח הכיבוש המתמשך שמותיר את האזרחים ללא מקלט ובמציאות של הפצצות מתמשכות. כל זאת, בעוד הקהילה הבינלאומית נותרת דוממת ואינה נוקטת צעדים ממשיים להפסקת המצב הקשה.

תקוותם של העקורים לעתיד בטוח יותר

עם התקרב החורף, מאות אלפי עקורים ממשיכים להתמודד עם תנאים קשים באוהלים בלתי ראויים. האנשים הללו מחפשים מחסה שיגן עליהם, חום שיקל עליהם ומענה הומניטרי שיתמוך בהם, אך לעת עתה, הם מוצאים רק קור ושתיקה בינלאומית. שתיקת העולם אל מול סבלם רק מחריפה את תחושת הייאוש, והחורף הופך עבורם לעונה נוספת של סבל וחוסר ודאות.