מאת עדי רונן ארגוב

נזכרתי בה הבוקר. בסופי שול , סטודנטית גרמניה צעירה שיחד עם חבריה במחתרת הורד הלבן העזו למחות כנגד הנאצים. היא הוצאה להורג.

ודבריה מהדהדים יותר מתמיד:

״הנזק האמיתי נעשה על ידי אותם מיליונים שרוצים 'לשרוד'. האדם הישר שרק רוצה שיעזבו אותו בשקט. אלה שלא רוצים שחייהם הקטנים יופרעו ע"י שום דבר גדול מהם עצמם. אלה שלא בוחרים צד, ולא בוחרים מטרה. אלה שלא אוהבים ליצור גלים – או אויבים. אלה שעבורם חירות, יושר, אמת ועקרונות הם רק ספרות. אלה שחיים בקטן, נישאים בקטן, ומתים בקטן. זו הגישה המצמצמת של החיים: אם אתה שומר את זה קטן, אתה שומר את זה בשליטה. אם לא תעשה רעש, השד לא ימצא אותך. אבל זה הכל אשליה. כי גם הם מתים, האנשים האלה שגלגלו את הנשמות שלהם לכדי כדורים קטנטנים כדי להיות כביכול בטוחים.

ביטחון?! ממה? החיים הם תמיד על סף מוות; רחובות צרים מובילים לאותו מקום כמו שדרות רחבות, ונר קטן שורף את עצמו בדיוק כמו לפיד בוער.

.״