וואפא- אסראא גוראני 

עשרת הימים של המצור והמתקפה על ג'נין, שנמשכו מה-28 באוגוסט ועד ה-6 בספטמבר 2024, היו קשים במיוחד עבור צוותי הרפואה ואנשי ההצלה בעיר. במהלך תקופה זו, כוחות הכיבוש הישראלים ביצעו שורה של הפרות חמורות, שסיכנו את חייהם של אנשי צוות רפואי, פצועים וחולים כאחד. הכוחות התעמתו עם הצוותים, תקפו רכבי אמבולנס וחסמו את הגישה לבתי החולים בעיר, מה שהפך את עבודת הצוותים המסורים למסוכנת ומאתגרת.

סכנה מיידית לטיפול רפואי

ד"ר קטיבה סולימאן, רופא במיון של בית החולים אבן סינא בג'נין, סיפר ל"וואפא" על החוויות הקשות ביותר שחווה במהלך עבודתו כרופא. לדבריו, עשרת ימי המצור היו התקופה המסוכנת ביותר עבורו, והאתגרים שהציבו בפני הצוותים הרפואיים היו חסרי תקדים. ביום אחד במהלך המצור, הכוחות חסמו את גישת אמבולנס שנשא פצוע ממחנה הפליטים ג'נין, ומנעו את הכניסה לבית החולים. סולימאן נאלץ לצאת מרחבת המיון ולהתחיל לטפל בפצוע בתוך האמבולנס, תוך סיכון ממשי לחייו. הפצוע היה במצב קריטי, והטיפול בתוך האמבולנס היה מוגבל, בעוד שציוד חיוני להמשך הטיפול היה זמין במרחק של צעדים ספורים בלבד.

בנוסף לסכנות הפיזיות, עמדו אנשי הצוות הרפואי בפני עיכובים והשפלות מצד החיילים. לדברי סולימאן, החיילים צילמו את צוות האמבולנס במהלך הטיפול, דבר שהקשה עוד יותר על מתן הטיפול המהיר והיעיל שהיה נדרש להצלת חייו של הפצוע.

מסע מסוכן לעבודה

גם רופאים שהיו בדרכם לעבודה נתקלו בקשיים רבים. ד"ר עומר כמאיל, רופא בבית החולים הממשלתי בג'נין, תיאר את הדרך לבית החולים כמסוכנת ומורכבת במיוחד. כמאיל, שמתגורר בעיירה קבטיה שמדרום לג'נין, סיפר כי הדרך שלרוב אורכת פחות מחצי שעה הפכה למסע ארוך ומלא סכנות. העיר ג'נין והמחנה היו נתונים תחת מצור מוחלט, עם מחסומים צבאיים ונקודות בידוק שהקשו מאוד על הניידות.

הצוותים נאלצו להמתין לאמבולנס שיאסוף אותם בנקודה מסוימת בתוך העיר, בשל חוסר האפשרות להגיע לבית החולים בכוחות עצמם. לאחר שעברו את המחסומים ואת הכבישים ההרוסים כתוצאה מההרס שגרם הכיבוש, הם הגיעו לבית החולים, שם נאלצו לעבור בידוקים נוספים שהיו מלווים לעיתים קרובות באלימות מילולית והשפלות מצד החיילים.

פגיעה בתשתיות חיוניות

המנהל הרפואי של בית החולים אבן סינא, ד"ר נאג'י נזאל, הדגיש כי ההפרעות והעיכובים בעבודת האמבולנסים היוו סכנה חמורה לחיי הפצועים והחולים, וחשף מקרים שבהם עיכבו הכוחות את צוותי האמבולנסים למשך שעות ארוכות, כשידיהם ורגליהם כפותות ועיניהם מכוסות.

בזמן שצוותי הרפואה עבדו בתנאים בלתי אפשריים, נאלצו גם אנשי הצוות להישאר בבית החולים למשך ימים ארוכים, מבלי יכולת לשוב לבתיהם, ולעבוד שעות נוספות בשל חוסר היכולת של חבריהם להגיע.

כוחות הכיבוש פגעו בתשתיות הסמוכות לבית החולים, מה שהוביל להפסקות חשמל ומים חמורות. ד"ר ויסאם בכר, מנהל בית החולים הממשלתי בג'נין, סיפר כי במשך חמישה ימים נאלץ בית החולים להסתמך על גנרטורים, והעומס עליהם היה כה גדול שהם חששו שהגנרטורים יפסיקו לפעול, מה שהיה מסכן את חיי החולים במחלקות טיפול נמרץ ובפגייה.

גם צוותי האמבולנסים עמדו בפני סכנות רבות. מוראד חמייסה, קצין הצלה, תיאר את אחד הימים הקשים ביותר שבהם עמד מול סכנה מוחשית לחייו. באחד הימים, כשהיה בדרכו לפינוי חולה מהשכונה המזרחית של ג'נין, פתחו הכוחות בירי לעבר האמבולנס. הכדור שנורה פגע בזכוכית האחורית של הרכב, פגע ברופא נידאל אל-עארדה שישב באמבולנס, ופצע אותו בידו השמאלית. רסיסים מהכדור פגעו בחמייסה בפניו ובחברו, טאהר אל-סאנורי, בכתפו.

מנהל שירותי החירום וההצלה במחוז ג'נין, מחמוד אל-סעדי, ציין כי המתקפה והמצור האחרונים היו מהקשים שידעו אנשי ההצלה מזה שנים, והם משתווים בחומרתם לאירועים שהתרחשו במהלך הפלישה לג'נין בשנת 2002. לדבריו, במהלך המתקפה האחרונה תועדו הפרות רבות נגד צוותי ההצלה, שכללו תקיפת רכבי האמבולנס וסיכון חיי הפצועים והחולים. הכוחות אף נהגו להשפיל את אנשי הצוות ולפגוע בהם מילולית, תוך קללות והשפלות.

ארגון הסהר האדום הפלסטיני הזהיר כי התקיפות החוזרות ונשנות על צוותי הרפואה מהוות איום חמור על חייהם. מאז תחילת המתקפה על עזה, תועדו יותר מ-750 הפרות נגד צוותי הצלה בשטחי הגדה המערבית.