תחקיר: רים סוויסי

אחמד שמאלי, ילד בן 6 מעזה, עומד תחת השמש הקופחת עם גופו הרזה, מחזיק בשתי קנקני פלסטיק כדי למלא מים עבור משפחתו. מאז שאביו נהרג לפני חודשיים בתקיפה בצפון רצועת עזה, אחמד נושא על כתפיו את האחריות לספק מים לביתו. הוא מתנדנד מצד לצד מתוך שעמום בזמן שהוא עומד בתור הארוך, משווע לסיים את המשימה ולהביא את המים לאמו.

סיפורו של אחמד אינו ייחודי; אלפי ילדים בעזה נאלצים להתמודד עם מציאות דומה. במקום ללכת לבית הספר, הם נאלצים לקחת על עצמם אחריות כבדה כדי לשרוד. זהו מצב בלתי אפשרי שנוצר בעקבות ההרס השיטתי של מערכת החינוך על ידי כוחות הכיבוש הישראלים, שהפכו בתי ספר רבים למטרות צבאיות, גם כאשר שימשו כמקלטים לפליטים.

הילדים בעזה מאבדים שנה נוספת של חינוך

היום (שני), נפתח שנת הלימודים 2024/2025 בגדה המערבית, בעוד שהמלחמה בעזה מונעת מ-630,000 תלמידים להתחיל את שנת הלימודים. בנוסף, יותר מ-58,000 ילדים שצריכים היו להתחיל את כיתות א' ו-39,000 תלמידי תיכון לא יכולים להיבחן בבחינות הבגרות.

המלחמה בעזה הביאה למותם של יותר מ-25,000 ילדים, בהם מעל 10,000 תלמידים, תוך כדי הרס של 90% מבתי הספר הממשלתיים. מתוך 307 מבנים, רק מעטים נותרו שלמים.

"התגעגעתי לבית הספר, לעפרונות שלי, ולתיק הגב שלי," אמר אחמד, והוסיף: "אני אחראי על הבאת המים הביתה אחרי שאבא שלי נהרג כשבית הספר שלנו הופצץ."

מציאות קשה עבור המורים והתלמידים

המצב הפסיכולוגי של התלמידים והמורים גרוע מאוד. לדברי ראג'ד אבו קדוס, מורה לפיזיקה בעזה: "90% מהתלמידים שלנו מסתובבים ברחובות, ממלאים מים ואוספים עצים להסקה." הוא הוסיף כי גם אם תסתיים המלחמה, "קשה לחזור לשגרה הלימודית כשהלימודים יתקיימו באוהלים."

לסיום, ד"ר מוסטפא אבו ראיה, פסיכולוג בעזה, מדגיש: "החיים באוהלים לאחר אובדן הבתים יוצרים מצב פסיכולוגי קשה, ויהיה צורך לפחות בשנה של הסתגלות לפני שהתלמידים יוכלו לחזור לשגרת לימודים נורמלית."