עזה, 4 באוקטובר 2026, וואפא – טארק אל־אסטל
המחסור בגז בישול והעלייה במחירי עצי ההסקה הפכו את השגת הלחם למשימה יומיומית קשה עבור העקורים במוואסי ח׳אן יונס שבדרום רצועת עזה. משפחות ממתינות שעות בתורים בנקודות החלוקה, או נאלצות לקנות לחם במחירים גבוהים בשווקים ומרוכלים.
משעות הבוקר עומדים עשרות עקורים מול חנויות לממכר לחם, בתקווה לשוב למקום מגוריהם עם חבילה. עבור משפחות רבות, הכמות בקושי מספיקה ליום אחד. בהיעדר גז וכשמחיר עצי ההסקה עולה על יכולתם לשלם, קניית לחם מוכן הופכת להכרח.
מוחמד אנשאסי, בן 48, מספר לוואפא כי הוא יוצא מדי יום בשעות הבוקר המוקדמות לנקודות חלוקת הלחם וממתין שעות בתורים צפופים, בתקווה להשיג חבילה למשפחתו, המונה תשע נפשות.
לדבריו, בלון המכיל שמונה קילוגרמים של גז, שהוא מקבל מהספק אחת לשלושה חודשים, מספיק למשפחה לשבועיים בלבד. לאחר שהגז אוזל, עליו לקנות בשוק השחור במחיר של עד 85 שקל לקילוגרם, או לחפש חלופות.
הבלון שהוא מקבל מהספק עולה 75 שקל, ולכן רכישת גז בשוק השחור מטילה על המשפחה הוצאה שאין ביכולתה לשאת.
״לכן אני עומד מדי יום בתור ארוך כדי לקנות חבילת לחם אחת בשלושה שקלים״, אומר אנשאסי. ״אם הלחם נגמר לפני שמגיע תורי, אני נאלץ לקנות מהרוכלים בסמטאות המחנות בשישה שקלים, ולפעמים בשמונה שקלים לחבילה״.
גם אבו מוחמד אל־אסטל, בן 51, מעדיף להמתין מדי יום בתור ללחם במקום לקנות עצי הסקה ולאפות באוהל. קילוגרם עצים עולה כעשרה שקלים — הוצאה שאינו יכול לעמוד בה מדי יום.
אל־אסטל, שמשפחתו מונה שש נפשות, אומר כי המחירים מונעים ממנו לאפות באוהל ומאלצים אותו להמתין בתור כדי להשיג לחם למשפחתו.
״מתי הסבל הזה ייגמר? החיים שלנו נעשו בלתי נסבלים״, אומר חסן אל־ע׳לבאן בעודו ממתין בתור, וזיעה ניגרת ממצחו. ״בכל יום אנחנו חיים באותם תנאים ונאלצים לעמוד שעות בשביל חבילת לחם אחת בלבד״.
אל־ע׳לבאן, בן 50, מפרנס משפחה בת שמונה נפשות. לדבריו, חבילת הלחם בקושי מספיקה לה, אך מחירי הגז ועצי ההסקה מותירים מעט אפשרויות.
״אנחנו לא יכולים לקנות עצים בגלל המחיר, וגם לא גז במחירים המוכפלים״, הוא אומר. ״לכן אנחנו קונים לחם מוכן בחנויות. זה עדיין עולה פחות מקניית גז או עצים כדי לאפות באוהלים״.
אבו חמוד שעאת, בן 47, ניסה להבטיח מזון למשפחתו באמצעות אגירת קמח למקרה חירום. לבסוף נאלץ לשרוף את הקמח שאגר, לאחר שהתקלקל ולא היה ראוי לשימוש.
שעאת אומר כי החשש מחזרה לתקופות הסגירה ומניעת הכנסת הקמח והמזון לעזה הניע אותו לאגור כמויות נוספות, כדי שמשפחתו לא תעמוד שוב בפני מחסור במזון.
לדבריו, גם מחירי הירקות עלו מאוד, ואין לו הכנסה קבועה שתאפשר לו לספק את צורכי משפחתו.
הוא מספר כי מדי יום הוא רואה משאיות עמוסות סחורות נכנסות לרצועה, אך אינו רואה שיפור מוחשי בשווקים או ביכולת התושבים להשיג את צורכיהם.
גם הסיוע לעקורים במוואסי ח׳אן יונס אינו מגיע כבעבר, לדבריו. שעאת אומר כי לא קיבל חבילת סיוע כבר יותר משלושה חודשים.
