בית לחם, 25 בספטמבר 2026, מאת ענאן שחאדה, וואפא – אנשי ציבור, חוקרים ואנשי דת נוצרים בבית לחם דחו את טענותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאומו בפני המושב ה־81 של העצרת הכללית של האו"ם, ולפיהן מאז קיבלה הרשות הפלסטינית את השליטה בבית לחם גברה הגירת הנוצרים מהעיר. לדבריהם, הגורם המרכזי לירידה במספר הנוצרים הוא הכיבוש הישראלי והשלכותיו על חופש התנועה, הכלכלה, הקרקעות והחיים האזרחיים.

ראש עיריית בית לחם, חנא חנאניא, אמר לוואפא כי דברי נתניהו הם "שקרים וסילופים", שלדבריו נועדו לבלבל את התמונה ולערער את האחדות הפלסטינית.

לדברי חנאניא, "הסיבה העיקרית והבסיסית להגירת הנוצרים היא הכיבוש הישראלי". הוא ציין כי בית לחם מוקפת ב־27 התנחלויות, וכי באזור נמשכים מהלכים של השתלטות על קרקעות והגבלות על תנועת התושבים באמצעות עשרות מחסומים צבאיים החוסמים את הכניסות.

חנאניא הוסיף כי הרשות הפלסטינית פועלת לשימור הנוכחות הנוצרית, שהיא לדבריו מרכיב מרכזי במרקם החברתי הפלסטיני. הוא הזכיר כי במועצת עיריית בית לחם, המונה 15 חברים, שמונה הם נוצרים, וכי ראש העיר וסגנו הם נוצרים – הסדר שלדבריו משקף את הרצון לשמור על הזהות הערבית־נוצרית של העיר ועל מקומה של הקהילה הנוצרית.

לדבריו, התנועה הציונית ניסתה לאורך השנים להפוך את הסכסוך מלאומי לדתי ולהוציא את הנוצרים מן המסגרת הלאומית הפלסטינית. "כפלסטיני וכראש עירייה, אני מגנה בתוקף את הדברים השקריים האלה", אמר.

א־שומלי: נתניהו מערבב בין נתוני העיר לנתוני המחוז

החוקר וההיסטוריון וליד א־שומלי, מנהל המרכז הפלסטיני ללימודים ולדיאלוג בין־תרבותי, אמר כי טענות נתניהו "חסרות כל בסיס".

לדבריו, לפני הכיבוש ב־1967 היו הנוצרים כ־85% מתושבי בית לחם, ואילו לאחר 1967 ירד שיעורם לכ־46%. א־שומלי ייחס את הירידה לכיבוש ולנסיבות הפוליטיות והכלכליות שנוצרו בעקבותיו.

הוא ציין כי רבים מהנוצרים משתייכים למעמד הביניים וכי צעירים רבים איבדו, לדבריו, את תחושת האופק בשל המציאות הפוליטית והכלכלית. לדבריו, יש להבחין בין שיעור הנוצרים בעיר בית לחם עצמה לבין שיעורם במחוז כולו, וטען כי נתניהו מערבב בין הנתונים.

א־שומלי הדגיש כי אי אפשר להסביר את ההגירה באמצעות גורם דתי בלבד. לדבריו, נוצרים ומוסלמים חיו יחד במשך מאות שנים, והלחצים שמפעיל הכיבוש – ובהם מגבלות תנועה, פגיעה כלכלית ותקיפות מתנחלים – משפיעים על שתי הקבוצות. הוא הזכיר בהקשר זה את התקיפות נגד הכפר א־טייבה, שרוב תושביו נוצרים.

לדבריו, בשל גודלה הקטן יחסית של הקהילה הנוצרית, עזיבתה של משפחה נוצרית אחת מורגשת מבחינה דמוגרפית הרבה יותר מעזיבת משפחות מוסלמיות רבות.

מיתרי אל־ראהב: הירידה בנוכחות הנוצרית קדמה להקמת הרשות הפלסטינית

נשיא אוניברסיטת דאר אל־כלימה, הכומר מיתרי אל־ראהב, אמר כי דברי נתניהו הם "תעמולה, השמצה ושקר".

לדברי אל־ראהב, בראשית המאה ה־20 היו הנוצרים כ־11% מהאוכלוסייה הפלסטינית, ולפני הנכבה ב־1948 עמד שיעורם על יותר מ־8%. לאחר 1948, לדבריו, ירד שיעורם לכ־2.8%.

אל־ראהב טען כי הכיבוש ב־1967 יצר "דימום מתמשך" של הגירה, שנמשך מאז. הוא הוסיף כי ברצועת עזה ירד מספר הנוצרים לכ־500, וכי גם בגדה המערבית נמשכים, לדבריו, תהליכים המעודדים הגירה.

לדבריו, בית לחם נמצאת תחת לחץ מיוחד: התנחלויות מקיפות אותה, 86% מאדמותיה נלקחו לטענתו, וכמחצית מהנוצרים הפלסטינים מתגוררים באזור בית לחם.

אל־ראהב הוסיף כי במחוז בית לחם הוצבו 54 שערים בכניסות ליישובים, וכי הדבר מגביל את חופש התנועה ומעמיק את ניתוקה של בית לחם מירושלים, שאותה הגדיר "תאומתה הדתית וההיסטורית".

הוא הפנה גם לנעשה בירושלים ואמר כי הכיבוש פגע בקדושתן של כנסיות ותקף נזירות. אל־ראהב הזכיר בהקשר זה גם דברים שיוחסו לסנאטור האמריקאי כריס ואן הולן, שמתח ביקורת חריפה על נתניהו.

סלמאן: ישראל מנסה להשתמש בסוגיית הנוצרים נגד הרשות

אנטון סלמאן, מזכיר המועצה המהפכנית של פתח ולשעבר ראש עיריית בית לחם, אמר כי ישראל מנסה להשתמש בסוגיית הנוצרים ככלי פוליטי נגד הרשות הפלסטינית.

לדבריו, המציאות בשטחים הפלסטיניים כוללת פגיעה בחופש התנועה, בנסיעות, בעבודה ובתיירות, לצד הידרדרות כלכלית – גורמים שלדבריו תרמו להגירה.

סלמאן הוסיף כי רשויות הכיבוש בידדו את האזור הצפוני של בית לחם והשתלטו על יותר מעשרת אלפים דונם. לדבריו, נוצרים ומוסלמים כאחד מתמודדים עם הגבלות על חופש התנועה והפולחן.

ח'ורי: הפגיעות בנוצרים הן דפוס מתמשך

חבר הוועד הפועל של אש"ף ויו"ר הוועדה הנשיאותית העליונה לענייני הכנסיות בפלסטין, רמזי ח'ורי, אמר כי טענות נתניהו עומדות בסתירה למציאות שחווים הנוצרים הפלסטינים.

לדבריו, הכיבוש הישראלי וצעדי ישראל הם הגורם המרכזי לירידה במספר הנוצרים, לצד פגיעות בכנסיות, מנזרים, מקומות קדושים, אדמות ומוסדות נוצריים.

ח'ורי אמר כי הפגיעות נרשמו בירושלים, בא־טייבה, בביר זית, בעין עריכ, בבית לחם ובאזורים נוספים, והן כוללות, לדבריו, השתלטות על אדמות ונכסים, הטלת מיסים והגבלות על מוסדות כנסייתיים, פגיעה בחופש הפולחן והגבלת הגישה למקומות הקדושים. הוא התייחס גם לפגיעה במוסדות חינוך נוצריים, בתוכניות הלימוד שלהם ובעובדיהם.

לדבריו, התקיפות על כנסיית יוחנן המטביל בחיפה ועל המנזר הארמני, לצד אירועים חוזרים בכנסיות ובמנזרים בגדה המערבית ובירושלים, מעידות על התרחבות התופעה.

ח'ורי הדגיש כי אין מדובר באירועים מבודדים, אלא בדפוס מתמשך הפוגע בחופש הפולחן, בחינוך, בבעלות על הקרקע, בהמשכיות המוסדות הנוצריים ובזכותם של הנוצרים הפלסטינים להישאר במולדתם.

לדבריו, ההגנה על הנוכחות הנוצרית אינה נעשית באמצעות נאומים, אלא באמצעות הפסקת הפגיעות, ההתנחלויות, ההשתלטות על הקרקעות והעקירה, לצד הבטחת חופש הפולחן והגישה למקומות הקדושים והגנה על הכנסיות, המנזרים והמוסדות הנוצריים.

ח'ורי סיכם כי הנוצרים הפלסטינים ימשיכו לדבוק באדמתם, בכנסיותיהם ובמקומותיהם הקדושים, ולהמשיך את נוכחותם ואת שליחותם בארץ.