- המחסומים מחלקים מחדש את הגדה לקנטונים והופכים לכלי של שליטה בתנועה ובגישה
- שערי המתנחלים מוסיפים ממד חדש למערך הסגירה
רמאללה, 25 בספטמבר 2026, וואפא – נתונים מעודכנים של הרשות למאבק בגדר ובהתנחלויות מעלים כי מערך המחסומים והשערים הצבאיים של הכיבוש הישראלי בגדה המערבית הפך למבנה מרחבי רחב־היקף, המעצב מחדש את המרחב הפלסטיני עצמו וכופה עליו תנאים הולכים ומחמירים.
בדו"ח שפרסמה היום, יום שישי, מסרה הרשות כי ריבוי המחסומים, השערים, הסוללות והתעלות בכניסות לערים, לעיירות ולכפרים ועל הדרכים המחברות ביניהם, הופך את הרצף הגיאוגרפי הפלסטיני לרשת של נתיבים הנתונים לשליטה, ומחלק בפועל מחדש את הגדה המערבית ל"קנטונים" ולכיסים נצורים שניתן לחברם, לנתקם או לסגור אותם בכל עת.
לדבריה, המחסום הצבאי אינו עוד רק כלי למניעת מעבר, אלא אמצעי לשליטה בגישה לעבודה, ללימודים, לטיפול רפואי, לאדמה החקלאית ולמרכזי השירותים, באופן שמייקר את חיי היומיום, מצמצם את אפשרויות היציבות והתנועה, ותורם ליצירת סביבה כופה ודוחקת, שהופכת את המשך החיים הפלסטיניים הטבעיים לקשה יותר.
לפי מאגר המידע המרחבי של הרשות, ולאחר הכללת מחסומים ושערים צבאיים חדשים שתועדו בחודשיים האחרונים, הגיע מספר המחסומים, נקודות הסגירה והמכשולים המתועדים ל־942. מהם, 824 הם מחסומים ונקודות סגירה קבועות, ו־118 הם מכשולים קוויים – סוללות עפר, תעלות וחסימות כבישים – שאורכם המצטבר מגיע לכ־107.7 ק"מ, על פי נתוני משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים.
הרשות הסבירה כי משמעותם של נתונים אלה אינה טמונה רק בהיקפם המספרי, אלא גם באופן שבו הם פרוסים במרחב. לדבריה, התפשטות השערים ונקודות הסגירה בצומתי דרכים ובכניסות ליישובים הופכת את המרחב הפלסטיני למרחב מוקף ומפורק על ידי מחסומים, הניתן לסגירה ולחלוקה מחדש באופן מיידי, והופכת את חופש התנועה והגישה לכפופים למערכת שליטה קבועה.
"במובן הזה", נאמר בדו"ח, "ממלא מערך הסגירה תפקיד החורג מעבר להגבלת התנועה, והוא מעצב מחדש את הגיאוגרפיה הפלסטינית באמצעות צמצום הרצף בין הריכוזים הפלסטיניים, העמקת בידודם זה מזה, והחלשת הקשר בין האזרחים לבין אדמותיהם ומרכזי חייהם. כך נצברים תנאים מרחביים, כלכליים וחברתיים הלוחצים על יכולתם של הפלסטינים להישאר יציבים על אדמתם".
מפת המחסומים הקבועים מצביעה על פערים ברורים בין המחוזות: מחוז חברון ניצב בראש עם 221 מחסומים ונקודות סגירה קבועות, אחריו רמאללה ואל־בירה עם 160, שכם עם 120, בית לחם עם 78, ירושלים עם 62, קלקיליה עם 41, סלפית עם 40, יריחו והבקעה עם 27, וג'נין וטולכרם עם 26 כל אחת. טובאס מונה 23 נקודות.
הרשות הדגישה כי המספרים הללו אינם משקפים רק צפיפות מספרית, אלא רשת של נקודות שליטה הפרוסות בכניסות ליישובים, בצומתי דרכים ובמעברים המחברים את הכפר הפלסטיני למרכזי הערים והשירותים.
עוד נמסר כי ההתפתחויות האחרונות מראות שמערך זה עודנו מצוי בתהליך התרחבות. במהלך החודשיים האחרונים תועדו 13 שערים ומחסומים קבועים חדשים שנוספו למאגר, מהם 10 במחוז ג'נין בלבד, דבר שהעלה את מספר הנקודות הקבועות במחוז מ־16 ל־26.
השערים החדשים הוקמו, בין היתר, באל־ג'למה, עראנה, באזור התעשייה, בדיר אבו דעיף, בכניסה לג'נין, בעבא, באום א־תות, בקבאטיה, בסביבת האוניברסיטה הערבית־אמריקאית ובצומת א־זבאבדה.
עוד תועד שער חדש בדרך אל־ג'ריות ממערב לרמאללה, לצד שערים נוספים שהוקמו במרחב הכפרי שממערב ומצפון־מערב למחוז.
לדברי הרשות, ההתפתחות המשמעותית ביותר במבנה הסגירה בתקופה האחרונה היא המעבר של מתנחלים מהסתמכות על מערך המחסומים הצבאיים שמציב צבא הכיבוש, להקמת כלי סגירה קבועים בעצמם בתוך המרחב הפלסטיני. באזור ואדי חמד, על אדמות כפר נעמה, הציבו מתנחלים שער ברזל לשליטה על הגישה לאזור ולאדמות הסובבות אותו. שער נוסף הוצב ממזרח לאום צפא, על הדרך המובילה לבית משפחה פלסטינית, ובהמשך שימש להגבלת גישת בני המשפחה אליו.
הרשות ציינה כי חשיבותם של מקרים אלה אינה נובעת רק ממספר השערים, אלא מהופעתו של גורם חדש שממלא באופן ישיר תפקיד שהיה מזוהה בעיקר עם צבא הכיבוש: שליטה בדרך והכרעה מי רשאי לעבור ומתי.
דפוס זה, לדבריה, מצביע על שינוי באופי התקפות המתנחלים – מהתנכלות רגעית לאדם, לאדמה או לרכוש, ליצירת מציאויות מרחביות מתמשכות.
לפי הדו"ח, עצם הצבתו של שער בדרך חקלאית או בכניסה מקומית אינה מחייבת שיהיה סגור דרך קבע כדי שימלא את תפקידו; עצם קיומו הופך את הגישה לכזו שניתן למנוע אותה בכל רגע, ומעניק למתנחלים יכולת מעשית לשלוט בתנועת בעלי הקרקע.
כאשר לכך מצטרפים סגירת דרכים חלופיות או הקמת מאחזי רעייה והתנחלות סמוכים, הופך השער מגוף מתכתי מוגבל לאמצעי לארגון מחדש של השימוש של האזרחים במרחב, ולדחיקתם לדרכים ארוכות יותר, או להגבלת גישתם לאדמותיהם, לבתיהם ולמתקניהם.
הרשות הוסיפה כי השיאים ההיסטוריים של מערך הסגירה מראים שהמחסומים לא התפתחו בקצב אחיד, אלא התרחבו בגלים שנקשרו לשלבי הסלמה ולארגון מחדש של השליטה בתנועה.
בשנת 2003, בשיא האינתיפאדה השנייה, תיעדו ארגונים בינלאומיים ובהם אוצ'ה 757 מחסומים ומכשולים, מהם 464 סוללות עפר – נתון ששיקף אז מודל של סגירה נרחבת של כבישים ושל יישובים.
בהמשך נרשמו 630 מחסומים ומכשולים ב־2008, לפני שהמספר עלה ל־705 בשנת 2018. בשלב זה נעשה השימוש בשערים ובמחסומים בעלי תשתית קבועה בולט יותר: בסקר של 2018 בלבד תועדו 140 מחסומים ו־165 שערי דרכים, לצד סוללות, קוביות בטון, תעלות ומכשולים אחרים.
אולם הגל האחרון מתאפיין, לדבריה, לא רק בעלייה במספר, אלא גם בשינוי באופיו של מערך הסגירה עצמו.
מספר המחסומים והמכשולים הגיע ל־793 במארס 2024, ולאחר מכן תועדו 925 בדצמבר 2025 – שלב שבו הפכו השערים למרכיב הבולט ביותר במערך הסגירה, לאחר שרשויות הכיבוש הפכו אותו ממערכת התלויה בנוכחות חיילים למערכת המבוססת יותר על שערים, מצלמות ומנגנון מעקב הדוק אחר הנוכחות הפלסטינית. זהו, לפי הדו"ח, הנתון הגבוה ביותר שתועד בעשרים השנים האחרונות. המחסומים והשערים מהווים כיום כ־62% מן המערך, לאחר שלפני שני עשורים עמד שיעור המבנים המורכבים יותר על כ־17% בלבד.
עם הוספת העדכונים שתועדו במאגר המידע של הרשות, מגיע הסכום המעודכן ב־2026 ל־942 מחסומים ומכשולים.
ההשוואה, לפי הרשות, חושפת מעבר מהסתמכות רחבה יחסית על סוללות עפר ועל מכשולים זמניים וברי הסרה, לרשת קבועה יותר של מחסומים ושערים הניתנים להפעלה ולסגירה מיידית, באופן שהופך את השליטה בתנועה לחלק קבוע מן המבנה המרחבי של הגדה המערבית.
"חמור מכך", נאמר בדו"ח, "המציאות הזו חושפת חפיפה גוברת בין מנגנון השליטה הצבאית לבין התפשטות המתנחלים על הקרקע. המחסום הצבאי והשער שהציב המתנחל עשויים להיות שונים בגורם שהקים אותם, אך שניהם נפגשים במרחב באותה תוצאה – צמצום המרחב הזמין לתנועה פלסטינית".
משום כך, קובעת הרשות, יש לעקוב אחר "שערי המתנחלים" כמדד עצמאי בתוך מערך הסגירה, שכן הם מתעדים מעבר של ההתנחלות מהשתלטות על קרקעות באמצעות הקמת מאחזים או שליטה באדמות חקלאיות בלבד – לשליטה על רשתות הגישה עצמן, כלומר על הדרכים המעצבות את הקשר של הפלסטיני לאדמתו, לביתו ולמרכזי השירותים שלו. בכך הופכת הגבלת התנועה לאמצעי נוסף לכפיית שליטה מרחבית ולשינוי דפוסי השימוש בקרקע הפלסטינית.
עוד ציינה הרשות כי אין להסתפק בקריאת המספר הכולל של המחסומים, שכן עיקר הסכנה טמון במיקום המחסום ובאפשרות להפעיל את רשת הסגירה באופן מתואם. שער ברזל עשוי להישאר פתוח ימים שלמים, אך הוא מאפשר לסגור את הדרך בתוך דקות, ובכך הוא הופך לכלי שליטה קבוע גם כאשר אינו סגור בפועל.
כאשר נקודות כאלה מתרבות בכניסות לכפרים ועל הדרכים המקשרות ביניהם, הופכת הגיאוגרפיה הפלסטינית לניתנת לחלוקה מיידית לכיסים קטנים ומבודדים, והמעבר לעבודה, לבית החולים, לאוניברסיטה או לאדמה החקלאית נעשה כפוף להחלטה צבאית שעלולה להשתנות בכל רגע.
בסיכום הדו"ח הדגישה הרשות למאבק בגדר ובהתנחלויות כי 942 מחסומים ומכשולים אינם מייצגים רק תשתית להגבלת תנועתם של הפלסטינים, אלא רשת לעיצוב מחדש של המרחב הפלסטיני עצמו. לדבריה, שליטה בדרך פירושה למעשה שליטה על הקשר בין האזרחים לבין אדמתם, בין הכפר לעיר, ובין הריכוזים הפלסטיניים השונים.
עם המשך הוספתם של שערים ומחסומים, במקביל למעורבות המתנחלים בהקמת חלק מהם, הופך מערך הסגירה לאחד הכלים המרחביים הבולטים ביותר המשמשים לפירוק הקרקע הפלסטינית, לעיצוב מחדש של דפוסי התנועה והגישה, ולכפיית מציאויות של שליטה על הקרקע.
