וואפא – רמאללה – 2.8.2026
מועדון האסיר הפלסטיני מסר כי פרשתו של הילד מוחמד מוסא מוחמד סולימאן חמיד, בן 15, חושפת פעם נוספת את הפשעים הרפואיים השיטתיים שמבצעת מערכת בתי הכלא הישראלית נגד האסירים הפלסטינים, ואת הפיכת מניעת הטיפול הרפואי לאמצעי להרג אטי. זאת במסגרת מדיניות שהחריפה באופן חסר תקדים מאז תחילת מלחמת ההשמדה נגד העם הפלסטיני.
לפי מועדון האסיר, מוחמד, שנולד ב-13 באוגוסט 2010 ומתגורר בעיירה תקוע שמדרום-מזרח לבית לחם, נעצר בידי כוחות הכיבוש ב-25 בפברואר 2026 והוחזק באגף הנערים בכלא עופר.
במהלך מעצרו הוא נחשף, כמו יתר האסירים הילדים, לתנאי כליאה קשים שכללו עינויים, התעללות, הרעבה ומניעת טיפול רפואי. משפחתו לא הורשתה לבקרו, וגם הוועד הבינלאומי של הצלב האדום נמנע מלבקר את האסירים, בניגוד מתמשך לכללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי.
בחודש אפריל 2026 נדבק מוחמד במחלת הגרדת, אך הנהלת הכלא נמנעה מלהעניק לו את הטיפול הדרוש. כתוצאה מכך החמיר מצבו והתפתחו בגופו דלקות עור קשות.
מצבו הידרדר במהירות במהלך יולי האחרון. הוא סבל מחום גבוה והועבר למה שמכונה "מרפאת הכלא", שם העלו הבדיקות הראשוניות כי הוא סובל מדלקת חריפה בדרכי השתן ומרמה גבוהה של סוכר בדם.
ב-20 ביולי הועבר מוחמד לבית החולים שערי צדק, לאחר שהנהלת מה שמכונה "מרפאת כלא רמלה" סירבה לקבלו בשל מחלת הגרדת. אף שמצבו היה חמור, רשויות הכיבוש החזירו אותו לכלא עופר בתוך פחות מ-12 שעות.
הוא נותר בכלא במשך ארבעה ימים וקיבל טיפול אנטיביוטי, אך מצבו לא השתפר.
בעקבות המשך ההידרדרות הועבר מוחמד שוב לבית החולים שערי צדק ב-25 ביולי. הבדיקות העלו כי הדלקת התפשטה לכמה מאיברי גופו, ובהם הלב והמוח.
ב-27 ביולי הוא עבר ניתוח בלבו. בהמשך התברר כי נגרם נזק עצבי לכמה מאיברי גופו, ובהם כף רגלו הימנית, שמצבה עלול לחייב קטיעה.
במשך כל תקופת אשפוזו, ולמרות חומרת מצבו, הוא נותר כבול ותחת שמירה של סוהרים.
מועדון האסיר מסר כי ב-30 ביולי, לאחר התערבות ארגון רופאים לזכויות אדם בישראל, הורשתה משפחתו לבקרו. הביקור התאפשר לאחר שרשויות הכיבוש החליטו לשחררו בעקבות הידרדרות מצבו לשלב מסוכן ביותר.
מוחמד עדיין מחוסר הכרה, מחובר למכונת הנשמה ומאושפז ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים שערי צדק. מצבו מוסיף להיות אנוש, והרופאים ממתינים להתייצבותו כדי להעריך את היקף הנזק שנגרם לגופו ולבחון אם יש צורך לקטוע את כף רגלו הימנית.
מועדון האסיר הדגיש כי נסיבות הפרשה אינן מקרה בודד, אלא ביטוי למדיניות ישראלית שיטתית של מניעת טיפול רפואי מאסירים עד שמצבם מגיע לשלב קריטי או בלתי הפיך. לאחר מכן משוחררים חלקם, בניסיון להתנער מאחריות משפטית ופלילית לפשעים שבוצעו נגדם.
ארגוני האסירים תיעדו בתקופה האחרונה כמה מקרים שבהם התקבלה החלטה לשחרר אסירים רק לאחר שמצבם הרפואי נעשה קריטי. לדברי המועדון, מדובר באחד הביטויים החמורים ביותר של מדיניות ההרג האטי.
המועדון הוסיף כי מצבו של מוחמד מזכיר את פרשתו של הילד וליד אחמד, שמת בכלא מגידו במרס אשתקד בעקבות מניעת טיפול רפואי, הידבקות בגרדת, הרעבה ותנאי כליאה קשים.
לפי מועדון האסיר, פרשה זו המחישה את השינוי המסוכן שחל במערכת בתי הכלא מאז תחילת מלחמת ההשמדה.
עוד נמסר כי המשך התפשטותה של מחלת הגרדת הוא אחד האיומים החמורים ביותר על אלפי האסירים שנדבקו בה. מערכת בתי הכלא נוקטת צעדים למראית עין בלבד, שאינם מטפלים בגורמי התפשטות המחלה, ומותירה בכוונה את התנאים הגורמים לה, תוך הפיכתה לאמצעי עינויים והרג אטי.
מועדון האסיר הדגיש כי הדוחות של האו"ם ושל ארגוני זכויות האדם, שתיעדו את הפשעים נגד האסירים, לא הרתיעו את רשויות הכיבוש מלהמשיך במדיניותן.
לדבריו, בתי הכלא הישראליים הפכו לסביבה מאורגנת של עינויים, השפלה והרג אטי, והם מהווים נדבך נוסף במלחמת ההשמדה המתמשכת נגד העם הפלסטיני.
על פי הנתונים הזמינים, רשויות הכיבוש מחזיקות כ-350 ילדים בכלא מגידו ובכלא עופר. מועדון האסיר ציין כי מספרם משתנה מדי יום בשל מסעות המעצרים המתמשכים נגד הפלסטינים, ובהם ילדים.
מאז תחילת מלחמת ההשמדה חל שינוי עצום במצב האסירים הפלסטינים. מספרם בבתי הכלא הוכפל, ובמקביל הוחלה נגדם מערכת עינויים שיטתית הכוללת הרעבה, מניעת מים ושלילת זכויות בסיסיות, ובראשן הזכות לטיפול רפואי.
מאז תחילת המלחמה מתו בבתי הכלא של הכיבוש יותר מ-100 אסירים ועצורים. זהותם של 90 מהם פורסמה. לפי הנתונים המעודכנים, ישראל מחזיקה כיום כ-9,400 אסירים בבתי הכלא.
