וואפא, 27 ביולי 2026, ג׳נין — זוהראן מעלי
ג׳יהאד מוסא כרע בין הריסות ביתו והפך בידיו שברי בטון ואבנים. הוא חיפש תעודות זהות, מסמכים רשמיים וחפצים אישיים שלא הספיק להוציא לפני שהדחפורים הרסו את המבנה באזור תחנת עראבה, מדרום לג׳נין.
מוסא לא חיפש רהיטים או כסף. הוא ניסה להציל את מה שנותר מחיים שבנה במשך שנים, אך נהפכו בתוך שעות לערימת הריסות.
בשעה 6:30 בבוקר הגיעו לבית כוחות הכיבוש ואנשי המינהל האזרחי. הם הורו למשפחה להתפנות בתוך זמן קצר, פרסו כוחות באזור, חסמו את כביש ג׳נין–שכם ואת הכניסות לתחנת עראבה, ולאחר מכן החלו בהריסה.
״הם דרשו מאיתנו לפנות את הבית מיד ולא נתנו לנו זמן מספיק״, סיפר מוסא לוואפא. ״הצלחנו להוציא חלק מהרהיטים, אבל חדר השינה נשאר כפי שהיה. המסמכים והחפצים האישיים שלנו נשארו בפנים, ולא אפשרו לנו לחזור ולהוציא אותם״.
הבית היה תוצאה של שנות עבודה וחיסכון. המבנה בן שלוש הקומות השתרע על שטח כולל של כ־1,055 מ״ר. בקומת הקרקע פעלו חמישה בתי עסק, ושתי הקומות העליונות שימשו למגורי המשפחה.
שמונה בני אדם התגוררו במבנה. אחת הקומות כמעט הושלמה ונועדה לאחד מבניו של מוסא, שהתכונן להתחתן ולהקים בה את ביתו. ההכנות לחתונה נעצרו עם הגעת הדחפורים.
המאבק של המשפחה נגד ההריסה החל במארס, ביום שבו עברה להתגורר בבית החדש.
״ביום הראשון שלנו בבית קיבלנו צו להפסקת הבנייה״, אמר מוסא. ״פנינו לעורך דין, הגשנו את כל המסמכים והתוכניות שנדרשו והתיק עדיין התנהל בבתי המשפט. למרות זאת, הם הגיעו להרוס. החיילים גם לא הציגו בפנינו צו כתוב שמורה על ביצוע ההריסה״.
הכוחות הרסו גם בית קפה שהיה בבעלותו של מוסא באותו מתחם. לדבריו, לעסק היה רישיון ירדני בן 83 שנים, והוא רכש אותו ארבעה ימים בלבד לפני ההריסה בתקווה שיהפוך למקור הכנסה נוסף עבור משפחתו.
בתוך יום אחד איבד מוסא את ביתו ואת העסק שרק החל להפעיל.
גם לאחר שהדחפורים עזבו, הוא נשאר במקום. במשך שעות חיפש בין ההריסות אחר המסמכים והחפצים של בני משפחתו.
״אין לנו עוד מקום לגור בו״, אמר. ״בקושי הספקנו ליהנות מהבית החדש. עכשיו ניאלץ לחפש שוב בית בשכירות״.
הדחפורים המשיכו לצומת ענזה
לאחר שסיימו את ההריסה בתחנת עראבה, המשיכו הדחפורים דרומה לצומת ענזה, במרחק של כמה קילומטרים. שם הרסו הכוחות שלושה בניינים שכללו 18 בתי עסק ושתי דירות מגורים, בבעלות מוסעב אבו אל־ופא, הישאם חנתולי ומוחמד מופיד מוסא.
אבו אל־ופא סיפר כי קיבל לפני ארבעה חודשים צו להפסקת הבנייה. בעקבות הצו הוא שכר עורך דין מישראל, פתח בהליך לקבלת היתר והגיש את התוכניות והמסמכים שנדרשו.
לפני כ־20 ימים נדחתה בקשתו להיתר. הוא הגיש ערעור, ועורך דינו המשיך לפעול כדי להוכיח שהקרקע אינה נמצאת בשטח צבאי.
״בסביבות השעה עשר בבוקר הגיעו אנשי המינהל האזרחי עם כוחות צבא״, סיפר אבו אל־ופא. ״הקצין אמר שיש לי שעה וחצי לפנות את המבנה. צעירים רבים הגיעו לעזור לנו, והוצאנו את הציוד שהצלחנו להציל. לאחר מכן החיילים הרחיקו את כולם והדחפורים החלו להרוס את העסק״.
המבנה כלל פנצ׳רייה ומתקן לשטיפת מכוניות. עבור אבו אל־ופא, ההריסה לא הייתה רק אובדן של נכס, אלא גם אובדן מקור הפרנסה שעליו נשענה משפחתו במשך שנים.
״כל מה שבניתי בעבודה קשה נהרס בתוך זמן קצר״, אמר.
גם שכנו, הישאם חנתולי, איבד את המבנה שהקים במשך שנתיים.
״השקעתי בבניין מיליון ו־600 אלף שקלים, חסכונות של שנים״, סיפר. ״הוא כלל שתי דירות ושישה מחסנים. טיפלתי בו כמו בילדים שלי. רק לפני שנה סיימתי את הבנייה, והיום כוחות הכיבוש הפכו הכול להריסות״.
לדברי חנתולי, ההליך המשפטי בעניינו עדיין מתנהל בבתי המשפט בישראל, אך הדבר לא מנע את ביצוע ההריסה.
״הם הרסו את חלום חיי ואת כל מה שעבדתי למענו במשך שנים״, אמר.
איום מתמשך על ענזה
זו אינה ההריסה הראשונה באזור צומת ענזה. מוקדם יותר החודש הרסו כוחות הכיבוש בניין בן שלוש קומות בבעלות חאפז אבו קיאס, אף שגם בעניינו הוגשה התנגדות וההליך המשפטי טרם הסתיים.
אבו קיאס סיפר אז כי בקומת הקרקע היו שלושה מחסנים ובהם סחורות, בקומה השנייה היו דירות מגורים והקומה השלישית הייתה בבנייה. שטחה של כל קומה היה כ־320 מ״ר.
מאז אוגוסט 2025 מתמודדים תושבי ענזה עם איום מתמשך על בתיהם ועל עסקיהם, לאחר שרשויות הכיבוש מסרו צווים נגד 16 מבנים. מאז נמשכות באזור הפשיטות וההריסות, והחשש בקרב התושבים מאובדן בתיהם ומקורות פרנסתם הולך וגובר.
המרחק בין תחנת עראבה לצומת ענזה אינו עולה על כמה קילומטרים. ביום אחד הותירו הדחפורים בשני האתרים משפחות ללא קורת גג ובעלי עסקים ללא מקור הכנסה.
עלייה בהריסות ברחבי מחוז ג׳נין
ההריסות בתחנת עראבה ובצומת ענזה הן חלק מהחרפה בפעולות כוחות הכיבוש במחוז ג׳נין בשנים האחרונות. פעולות אלה כוללות הריסת בתים ובתי עסק, הוצאת צווי הפסקת בנייה והריסה, השתלטות על קרקעות והרחבת ההתנחלויות והמאחזים.
רבות מההריסות מתבצעות בשטחי C, שבהם מטילות רשויות הכיבוש הגבלות על הבנייה הפלסטינית. בעלי קרקעות נאלצים לנהל הליכים משפטיים ממושכים בניסיון להגן על רכושם, אך במקרים רבים המבנים נהרסים עוד לפני שהדיונים בבתי המשפט מסתיימים.
במקביל מתרחבים במחוז ג׳נין פרויקטים של התנחלויות ומאחזים, ונמשכת ההשתלטות על אדמות חקלאיות. תושבים באזור אומרים כי צעדים אלה מאיימים לא רק על בתיהם ועסקיהם, אלא גם על הקשר שלהם לאדמה ועל יכולתם להמשיך להתפרנס ממנה.
