אל-בירה, 9 ביולי 2026, ופא – ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד מוסטפא אמר כי העם הפלסטיני ניצב בפני פרויקט קולוניאלי־התנחלותי כולל, ולא מול שורה של הפרות נקודתיות או צעדים נפרדים. לדבריו, מטרת הפרויקט היא לעקור את הפלסטינים מאדמתם, להשתלט על זכויותיהם הלאומיות, לכפות סיפוח ועקירה, לפגוע במוסדותיהם הלאומיים ולעצב מחדש את המציאות הפוליטית והמשפטית באופן המשרת את ההיגיון של כוח וכפייה, ולא את עקרונות הצדק והמשפט הבינלאומי.
הדברים נאמרו בנאומו בוועידה הארצית של לשכת עורכי הדין הפלסטינית, שנערכה היום, יום חמישי, תחת הכותרת: "ההתנחלות הקולוניאלית בפלסטין בין מדיניות הסיפוח והעקירה לבין חובות הצדק הבינלאומי". הוועידה התקיימה לרגל יום עורך הדין הפלסטיני, המצוין מדי שנה ב-9 ביולי.
מוסטפא הוסיף כי הסכנה המרכזית בפרויקט הכיבוש אינה מסתכמת בהפקעת הקרקע. לדבריו, הוא מבקש גם להפקיע את הזמן, את הזהות ואת הנרטיב, ולהפוך את הכיבוש לקבוע, את ההתנחלויות לעובדה מוגמרת, את הסיפוח למציאות כפויה, ואת היעדר המדינה הפלסטינית העצמאית למציאות שהעולם יוכל להשלים עמה.
לדבריו, "כבר אין זה סוד שהממשלה הישראלית הפשיסטית הנוכחית מקדמת את מה שהנהגתה מכנה 'תוכנית ההכרעה', שמטרתה הברורה היא לסכל את פתרון שתי המדינות ולמנוע הקמת מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית, חרף התמיכה והקונצנזוס הבינלאומי חסרי התקדים סביב פתרון זה".
מוסטפא ציין כי מדיניות זו באה לידי ביטוי בשני מסלולים משלימים: ברצועת עזה נמשכת מלחמת ההרס, ההרעבה והעקירה, לצד ניסיונות להרחיק את הרשות הלאומית הפלסטינית ולמנוע ממנה למלא את אחריותה הלאומית במלואה. בגדה המערבית נמשכים הרחבת ההתנחלויות, קביעת עובדות הסיפוח בשטח, הסלמת מתקפות המתנחלים, מדיניות החנק הכלכלי והחזקת כספי העם הפלסטיני.
ראש הממשלה אמר כי אף שהכלים שונים, המטרה אחת: לשבור את רצון העם, להחליש את המוסדות הלאומיים ואת יכולתם למלא את חובתם ולשרת את הציבור, ולפגוע ביסודות המדינה הפלסטינית ובאפשרות לממשה בפועל.
הוא הדגיש כי לאורך ההיסטוריה הוכיח העם הפלסטיני שרצונו חזק ממדיניות ההדרה והעקירה, וכי הלכידות החברתית, הסולידריות הלאומית והעמידה האיתנה על הקרקע הן קו ההגנה הראשון מול הפרויקט הקולוניאלי־התנחלותי.
לדבריו, "כל כפר שמחזיק מעמד, כל חקלאי הנאחז באדמתו, כל משפחה המסרבת לעקירה וכל מוסד לאומי הממשיך למלא את שליחותו למרות התנאים החריגים, תורמים להגנה על הפרויקט הלאומי ולסיכול תוכניות הסיפוח והעקירה".
מוסטפא הדגיש כי המענה הלאומי לפרויקט זה לא יהיה תגובה זמנית בלבד, אלא אסטרטגיה לאומית כוללת. לדבריו, אסטרטגיה זו נשענת על חיזוק עמידת האזרחים, ביסוס הערבות ההדדית והסולידריות החברתית, חיזוק שלטון החוק ועצמאות מערכת המשפט, המשך הרפורמה והבנייה המוסדית, איחוד מחדש של שני חלקי המולדת והעצמת ההישגים הפוליטיים, המשפטיים והדיפלומטיים, עד למימוש מדינה עצמאית וריבונית שבירתה ירושלים.
לדבריו, הסוגיה הפלסטינית אינה עוד מבחן רק למידת הכבוד לזכויותיו של עם תחת כיבוש, אלא גם מבחן לאמינות הצדק הבינלאומי וליכולתו לאכוף את העקרונות שעליהם הוא מבוסס. הוא ציין כי המשפט הבינלאומי ברור בדחיית ההתנחלויות, בדחיית סיפוח בכוח, באיסור על גירוש כפוי ובהגנה על אוכלוסייה תחת כיבוש. אולם לדבריו, הבעיה כיום אינה בהיעדר כללים, אלא בחולשת האכיפה, בסלקטיביות ובהמשך הפטור מעונש.
מוסטפא הוסיף כי חובות הצדק הבינלאומי אינן מסתכמות בפרסום עמדות ופסקי דין. הן כוללות גם את אחריות הקהילה הבינלאומית להבטיח את כיבוד המשפט הבינלאומי, לאכוף את החלטותיו, למנוע מדיניות של פטור מעונש, להגן על אזרחים ולשמור על זכות העמים להגדרה עצמית. לדבריו, "חוק שאינו מיושם מאבד חלק מתפקידו, וצדק שאינו נאכף בזמן נותר צדק חסר".
הוא אמר כי הדבר אינו צריך להביא לנסיגה מההיצמדות לחוק, אלא להפך – להעמיק את ההיצמדות אליו ולבנות על כל מה שכבר הושג. לדבריו, כל חוות דעת משפטית, כל החלטה שיפוטית, כל תיק מתועד וכל הכרה חדשה במדינת פלסטין הם נכס שיש להפוך לכוח פוליטי, דיפלומטי ומשפטי מצטבר.
ראש הממשלה קרא להפוך את פלסטין לדגם של מדינה הבונה את מוסדותיה על בסיס שלטון החוק למרות הכיבוש. לדבריו, הצדק הבינלאומי אינו מתחיל רק בניו יורק או בהאג, אלא גם בכל בית משפט פלסטיני, בכל מוסד המכבד את החוק ובכל אזרח שמרגיש כי זכותו מוגנת, כבודו נשמר ומדינתו פועלת מולו לפי החוק. משום כך, לדבריו, ההגנה על הצדק הבינלאומי ובניית הצדק הלאומי אינם שני מסלולים מקבילים, אלא שני מסלולים המחזקים זה את זה.
מוסטפא הדגיש כי רפורמה אינה רק תוכנית מינהלית לשיפור הביצועים, ואינה תגובה לנסיבות או לתנאים חיצוניים. במקרה הפלסטיני, אמר, הרפורמה היא בחירה לאומית ומעשה ריבוני שאינו נפרד מן המאבק להשלמת הפרויקט הלאומי. לדבריו, בניית מוסדות חזקים וביסוס שלטון החוק הם חלק מן המאבק למימוש המדינה הפלסטינית העצמאית.
לדבריו, "תחת כיבוש, ריבונות אינה מתממשת רק בגבולות ובמעברים, אלא גם באמצעות בניית מוסדות לאומיים חזקים, פיתוח החקיקה, חיזוק עצמאות מערכת המשפט, שיפור יעילות המינהל הציבורי, מתן שירות טוב יותר לאזרח וביסוס אמון האזרח במדינתו".
בהקשר זה ציין כי הממשלה התקדמה באופן ניכר ביישום תוכנית הרפורמה שלה, ופועלת בתיאום הדוק עם כלל המוסדות הלאומיים לעדכון המינהל הציבורי, להאצת המעבר הדיגיטלי, לפיתוח השירותים, לחיזוק השקיפות ולשיפור הסביבה המשפטית הנחוצה לאזרח. לדבריו, למערכת הצדק יש מקום מיוחד בכל אלה, משום שאמון הציבור הוא ההון האמיתי של כל מערכת משפט.
מוסטפא אמר כי צדק אינו נמדד רק בנכונות פסקי הדין, אלא גם במהירות הגישה אליו, בבהירות ההליכים, ביעילות השירותים וביכולת להגן על זכויות בלי עיכוב שמרוקן את הזכות מתוכנה. לכן, לדבריו, פיתוח מערכת הצדק, לרבות עדכון החקיקה, האצת ההליכים המשפטיים, חיזוק המעבר הדיגיטלי, הרחבת הגישור והבוררות וכלים חלופיים נוספים, הוא מרכיב חיוני בבניית אמון, בהגנה על זכויות, בעידוד השקעות ופיתוח ובחיזוק מוסדות המדינה.
מוסטפא התייחס גם לחשיבות בנייתה מחדש של מערכת הצדק ברצועת עזה כחלק מן המערכת הלאומית הפלסטינית, בדרך לאיחוד כל מוסדות המולדת, ובהם מערכת המשפט.
בסיום דבריו מסר ראש הממשלה לנוכחים את ברכותיו של הנשיא מחמוד עבאס ואת הערכתו למערכת הצדק ולעורכי הדין בפרט, על תרומתם לשירות פלסטין. הוא הביע את הערכתו ללשכת עורכי הדין הפלסטינית ולכל מרכיבי מערכת המשפט והצדק, הממלאים את תפקידם בתנאים הקשים ביותר.
יו"ר לשכת עורכי הדין הפלסטינית, פאדי עבאס, אמר כי קיום ועידת הלשכה במקביל ליום עורך הדין הפלסטיני נושא מסר של השתרשות, עמידה איתנה ודבקות בזכויות הלאומיות, למרות הנסיבות הקשות שבהן נתון העם הפלסטיני.
הוא הדגיש את תפקידה המרכזי של לשכת עורכי הדין כמגן החירויות, כמבצר שלטון החוק וכגורם המגן על זכויות וחירויות מול הכיבוש הקולוניאלי־התנחלותי הארוך ביותר בעת המודרנית. בהקשר זה הזכיר את תפקידו של הנשיא המנוח יאסר ערפאת, שהוציא ב-9 ביולי 1997 צו נשיאותי להקמת המועצה המכוננת הראשונה של לשכת עורכי הדין בפלסטין.
עבאס דיבר על התחזקות תפקידה הלאומי של הלשכה באמצעות הרחבת שותפויותיה המקצועיות והמשפטיות בזירה הבינלאומית, במסגרת קמפיינים של סנגור משפטי למען סוגיות העם הפלסטיני וזכויותיו הלגיטימיות. לדבריו, הלשכה הייתה נוכחת במסלולי אחריות משפטית שונים מול הפשעים המבוצעים נגד העם הפלסטיני, בשותפות עם כמה לשכות בינלאומיות וארגוני זכויות אדם.
יו"ר הלשכה התייחס להשלכות הקשות של מה שכינה מלחמת ההשמדה הישראלית המתמשכת ברצועת עזה, שבמהלכה נהרגו יותר מ-200 עורכי דין ועורכות דין, נוסף על הרס משרדי הלשכה.
הוא שיבח את נחישות חברי מועצת הלשכה בעזה, שיזמו את חידוש העבודה באמצעות סניפים זמניים, קבעו מחדש את מועדי ההכשרות, ערכו טקסי השבעה לעורכי דין חדשים והמשיכו לספק שירותים משפטיים ולאשר מסמכים כמעט ללא תשלום לטובת האזרחים. לדבריו, הדבר מבטא את רצונה האיתן של הלשכה להישאר בקו ההגנה הראשון על האנושיות.
עבאס הזהיר מפני הסכנה שבחקיקה הישראלית הגזענית, שנועדה לדבריו לעגן את ההתנחלויות, את הסיפוח הזוחל ואת הפגיעה באונר"א.
הוא הדגיש את הצורך לחזק את עצמאות מערכת המשפט ולבסס את מעמדו המקצועי והכלכלי של השופט, וכן הצביע על הצורך הדחוף לטפל בתשתיות של כמה בתי משפט.
בנאומו אמר נשיא מועצת המשפט העליונה, השופט מוחמד עבד אל-ע'ני אל-עוויווי, כי לשכת עורכי הדין נושאת שליחות נעלה, וכי עורכי הדין נושאים באחריות כבדה להגנה על בני אדם, לשמירה על זכויותיהם וחירויותיהם הלאומיות והאישיות ולביסוס שלטון החוק.
לדבריו, עריכת הדין בפלסטין מעולם לא הייתה רק מקצוע, אלא הייתה ועודנה שליחות לאומית ואנושית שעורכי הדין נשאו בכל שלבי חייו של העם הפלסטיני על אדמתו. הם הגנו על זכותו לצדק ולכבוד, ועל עניינו הצודק מול הכיבוש וההפרות היומיומיות שהוא מטיל.
הוא הדגיש כי מועצת המשפט העליונה ושאר השותפים מאמינים שהשגת צדק אינה שלמה בלי שותפות אמיתית והשלמה בין תפקידי מערכת המשפט ועריכת הדין, המבוססת על כבוד הדדי, יישום החוק ועבודה משותפת לפיתוח מערכת הצדק ולחיזוק אמון הציבור בה.
אל-עוויווי הדגיש את מחויבות המועצה להמשך הדיאלוג ושיתוף הפעולה עם לשכת עורכי הדין ועם שאר השותפים, לטובת הצדק והציבור. לדבריו, הדבר עוגן בדיבור ובמעשה בתקופה האחרונה.
הוא הוסיף כי קיום ועידת לשכת עורכי הדין תחת הכותרת "צעדי ההתנחלות הקולוניאלית בפלסטין בין מדיניות הסיפוח והעקירה לבין חובות הצדק הבינלאומי" מגיע בעיתוי חשוב במיוחד, משום שהוא מאיר את אחת הסוגיות החמורות ביותר שעמה מתמודד העם הפלסטיני: מדיניות ההתנחלויות, הסיפוח והעקירה הכפויה, המהווה הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי ושל המשפט ההומניטרי הבינלאומי.
לדבריו, "למרות כישלון הקהילה הבינלאומית לספק הגנה לעם הפלסטיני, אין בכך כדי למנוע עבודה רצינית לגיבוש עמדה פלסטינית, ערבית ובינלאומית רצינית ויעילה, שתבטיח הגנה, אחריות משפטית וצדק לקורבנות – בני העם הפלסטיני הגדול בכל מקום שבו הם נמצאים".
נשיא מועצת המשפט העליונה הדגיש כי הצדק הבינלאומי אינו יכול להישאר בגדר עקרונות וטקסטים בלבד, אלא חייב להפוך לצעדים מעשיים שיבטיחו הגנה לעמים תחת כיבוש, ישימו קץ לפטור מעונש ויבטיחו כיבוד של המשפט הבינלאומי ויישומו על כולם ללא יוצא מן הכלל.
לדבריו, "נוכח ההסלמה חסרת התקדים בגדה המערבית וברצועת עזה במתקפות היומיומיות של המתנחלים וצבא הכיבוש, הפוגעות באדם הפלסטיני, באדמתו, ברכושו ובמקורות פרנסתו, האחריות המשפטית והמוסרית מחייבת להכפיל את המאמצים לתיעוד הפשעים האלה, למעקב אחריהם ולהבאתם בפני מוסדות משפטיים לאומיים ובינלאומיים. הדבר מטיל על הקהילה הבינלאומית את האחריות להבטיח דין וחשבון, לאכוף את כללי המשפט הבינלאומי, לשים קץ לפטור מעונש ולשים קץ לפרקטיקות אלה".
היועץ המשפטי לממשלה אכרם אל-ח'טיב אמר כי מקצוע עריכת הדין בפלסטין נושא שליחות לאומית המשתלבת בשליחותם של מוסדות המדינה ושל מערכת הצדק. לדבריו, עריכת הדין היא שותפה מרכזית בהגנה על זכויות מול הפרויקט הקולוניאלי־התנחלותי, מדיניות הסיפוח, ההתרחבות והעקירה הכפויה, על בסיס המשפט הבינלאומי והחלטות הלגיטימציה הבינלאומית.
הוא הוסיף כי עורך הדין הפלסטיני עמד בחזית ההגנה על האסירים, על קורבנות פשעי הכיבוש וההפרות, ועל הזכות לחירות ולהגדרה עצמית. לדבריו, עורך הדין נשא את החוק ככלי להגנה על האמת ולהוכחה כי כיבוש אינו יוצר זכות, כי כוח אינו מעניק לגיטימציה, וכי ההתנחלויות יישארו פשע ששום מציאות הנכפית בכוח לא תשנה את מעמדו המשפטי.
אל-ח'טיב הדגיש כי עורך הדין בפלסטין מילא את שליחותו בתנאים חריגים, בין בתי משפט, בתי מעצר ומחסומים, מתוך אמונה כי הצדק אינו מכיר במוסר כפול וכי כבוד האדם אינו כפוף לחישובי כוח.
הוא הוסיף כי התביעה הכללית רואה בעריכת הדין שותפה יסודית בהשגת צדק, מתוך אמונה שבניית מערכת משפט חזקה וצדק יציב מחייבת השלמת תפקידים בין מערכת המשפט, התביעה הכללית ועריכת הדין, במסגרת של כבוד הדדי, עצמאות ושלטון החוק.
