חבר המועצה המהפכנית של פת"ח ושר המשפטים לשעבר, עלי אבו דיאכ, אמר היום (חמישי) כי החלוקה הישראלית של השטחים הפלסטיניים לשטחי A, B ו-C אינה נשענת על בסיס משפטי בין־לאומי, ואינה מייצרת גבולות גיאוגרפיים או פוליטיים מוכרים.
לדבריו, החלוקה נקבעה במסגרת הסדרים מנהליים זמניים בהסכם אוסלו, ולא שינתה את מעמדם המשפטי של השטחים הפלסטיניים שנכבשו ב-1967.
אבו דיאכ הדגיש כי כל השטחים הפלסטיניים — הגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים, ורצועת עזה — הם יחידה גיאוגרפית ומשפטית אחת, הכפופה לדין הבין־לאומי ולהחלטות הלגיטימיות הבין־לאומית. הוא קרא שלא להפוך את החלוקה הזמנית למציאות קבועה בשטח.
בריאיון לסוכנות הידיעות הפלסטינית ופא אמר אבו דיאכ כי אסור למדינת הכיבוש להחליף את כללי הדין הבין־לאומי במונחים כוזבים ולא חוקיים, ולנסות לכפות אותם על העם הפלסטיני ועל השטחים הפלסטיניים הכבושים מאז 1967.
לדבריו, החלטות העצרת הכללית של האו"ם ומועצת הביטחון לא הכירו בחלוקה שנקבעה באוסלו כגבולות משפטיים, גיאוגרפיים, דמוגרפיים או פוליטיים. הוא הוסיף כי מדובר בהסדרים מנהליים זמניים בלבד, שנועדו לשלב מעבר לקראת הסדר הקבע, שהיה אמור להוביל לפתרון שתי המדינות בשנת 1999.
אבו דיאכ ציין כי גם ההגדרות שכוחות הכיבוש מנסים לקדם ברצועת עזה, כמו "האזור הצהוב" או כל חלוקה אחרת הנקבעת בכוח ובצווים צבאיים חד־צדדיים, אינן משנות את מעמד השטח הכבוש.
בהתייחסו למדיניות ההשתלטות על קרקעות ולהתנחלויות, אמר אבו דיאכ כי המדיניות הישראלית מפרה את סעיף 49 לאמנת ז'נבה הרביעית, האוסר על מדינה כובשת להעביר חלקים מאוכלוסייתה האזרחית אל השטח הכבוש. לדבריו, האיסור כולל גם עידוד מתנחלים לעבור לשטחים כבושים באמצעות תמריצים פוליטיים, כלכליים וכספיים.
הוא הוסיף כי מדיניות זו מפרה גם את סעיף 53 לאמנת ז'נבה הרביעית, האוסר הריסת רכוש פרטי בשטח כבוש, ואת סעיף 46 לתקנות האג, האוסר החרמת רכוש פרטי. לדבריו, ישראל מפרה גם את עקרונות מגילת האו"ם, ובהם האיסור על תפיסת שטחים בכוח, האיסור על איום בשימוש בכוח נגד שלמות טריטוריאלית או עצמאות מדינית, זכות העמים להגדרה עצמית, והחובה לפתור סכסוכים בדרכי שלום.
אבו דיאכ הזכיר את החלטת מועצת הביטחון 2334, שאומצה ב-23 בדצמבר 2016, וקובעת כי על ישראל להפסיק את פעילות ההתנחלות בגדה המערבית, כולל במזרח ירושלים, וכי להקמת התנחלויות בשטח שנכבש ב-1967 אין תוקף חוקי.
הוא התייחס גם לחוות הדעת המייעצת של בית הדין הבין־לאומי לצדק מ-19 ביולי 2024, שלדבריו קבעה כי אסור להשתלט על שטחים בכוח, כי ההתנחלויות אינן חוקיות, וכי הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים שנכבשו ב-1967 הוא בלתי חוקי. לדבריו, חוות הדעת קובעת כי בניית ההתנחלויות, הרחבת מספר המתנחלים, שלילת תנאי חיים בסיסיים מהפלסטינים וניצול משאבי הטבע הפלסטיניים הם מעשים בלתי חוקיים.
אבו דיאכ הוסיף כי הקהילה הבין־לאומית נושאת באחריות משפטית כבדה בשל המשך הכיבוש, ההתנחלויות והתקיפות נגד העם הפלסטיני. לדבריו, על מועצת הביטחון לפעול מיד ולשים קץ לחסינות שממנה נהנית ישראל במשך עשרות שנים.
הוא אמר כי מדינת הכיבוש מבצעת את צורות הפגיעה הקשות ביותר נגד העם הפלסטיני, אדמתו, המקומות הקדושים שלו ומשאביו, ופועלת לערער את הרשות הלאומית הפלסטינית באמצעות מצור כספי וכלכלי והחרמת כספי הפלסטינים.
אבו דיאכ קרא למדינות העולם ולאו"ם לשאת באחריותן המשפטית, ההומניטרית והמוסרית, לספק הגנה בין־לאומית לעם הפלסטיני ולשטחיו הכבושים, ולהבטיח צדק, ביטחון ושלום בין־לאומיים. הוא קרא גם לחייב את מדינת הכיבוש לכבד את הדין הבין־לאומי וההומניטרי, את החלטות האו"ם ומועצת הביטחון, ואת החלטות בית הדין הבין־לאומי לצדק.
