בית לחם, 29 ביוני 2026, וופא – ועד אל-כאר
מאחורי דלתות המרכז הלאומי הפלסטיני לשיקום בבית לחם מתנהלים מדי יום מאבקים שקטים. קולם אינו נשמע מחוץ לקירות, אך עבור המטופלים מדובר במאבק על החיים, על הבריאות, על המשפחה ועל האפשרות להתחיל מחדש.
במרכז פוגשים צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, שהגיעו מרקעים שונים ומנסיבות שונות. כולם חולקים נקודת מפנה אחת: הרגע שבו ההתמכרות הפסיקה להיות דבר שניתן להסתיר, והפכה למציאות שמחייבת טיפול.
באחד מאולמות המרכז יושב צעיר בן 19. הוא נראה חזק ובטוח בעצמו, אך מאחורי החזות הזאת מסתתר סיפור כואב. לפני שלוש שנים החלה דרכו אל ההתמכרות בסיגריית חשיש שהציע לו חבר. הוא לא שיער שאותה התנסות ראשונה תוביל אותו לשנים של שימוש בחומרים ממכרים, שיפגעו בבריאותו, בכספו ובחייו.
הצעיר, שמטופל במרכז זה כחודש, מספר כי הסקרנות הייתה נקודת ההתחלה. בהמשך עבר לשימוש בחשיש, בכדורי "ליריקה" ובאלכוהול, עד שהוצאותיו היומיות על החומרים הגיעו לכ-1,400 שקלים.
"בהתחלה חשבתי שאני שולט בזה", הוא אומר. "אבל עם הזמן הסמים השתלטו על כל החיים שלי. ראיתי איך הכסף נעלם ואיך הבריאות שלי מידרדרת יום אחר יום, עד שהבנתי שאני הולך אל התהום".
לדבריו, ההפסדים לא היו כספיים בלבד. ההתמכרות פגעה ביחסיו עם סביבתו וביכולתו לנהל חיים יציבים, עד שהחליט לפנות לטיפול בתקווה להציל את מה שעוד אפשר להציל.
סיפורו של הצעיר הוא רק אחד מעשרות סיפורים שמגיעים אל המרכז הלאומי הפלסטיני לשיקום. נקודות ההתחלה שונות, אך במקרים רבים הדרך מובילה לאותו מקום: אובדן, כאב וחיפוש אחר הזדמנות חדשה לחיים.
דרכים שונות אל ההתמכרות
באחת משיחות הטיפול במרכז מספרת אישה בשנות ה-40 לחייה כי ההתמכרות שלה לא החלה אצל סוחר סמים, וגם לא בעקבות חברה רעה. היא החלה מכאב שיניים.
לדבריה, היא נטלה כדורי "ליריקה" שנרשמו לאמה, הסובלת ממחלה עצבית, כדי להקל על הכאב. לאחר מכן חזרה להשתמש בהם שוב ושוב. עם הזמן הפכו הכדורים ממשכך כאבים זמני לצורך יומיומי, ובהמשך להתמכרות שהובילה אותה לבקש טיפול.
אישה נוספת מספרת כי ההתנסות שלה החלה כאשר נהגה לקחת חלק ממנות המורפין שנועדו לאמה חולת הסרטן. בתחילה הדבר נראה לה מוגבל וחולף, אך היא לא הבינה כי החומר שבו השתמשה כדי להקל על מתח וכאבים נפשיים וגופניים הוא חומר בעל פוטנציאל התמכרות גבוה. בהמשך מצאה את עצמה תלויה בו.
הסיפורים האלה ממחישים כי להתמכרות אין מסלול אחד ואין דמות אחת. אצל חלק מהאנשים היא מתחילה מתוך סקרנות או ניסיון עם חברים. אצל אחרים היא מתחילה מתרופה שנמצאת בבית, או ממרשם רפואי שנעשה בו שימוש לא נכון.
הנתונים ממחישים את גודל הצורך בטיפול
נתוני המרכז הלאומי הפלסטיני לשיקום מלמדים כי הצורך בשירותי טיפול ושיקום נותר גדול, ואף נמצא במגמת עלייה.
מנהל המרכז, ד"ר סאאד בלביסי, אומר כי מאז הקמת המרכז בשנת 2018 ועד סוף מאי 2026 קיבלו בו שירות 5,764 בני אדם.
לדבריו, 3,131 מהם קיבלו שירותים בתקופה שבין 2023 לסוף מאי האחרון. נתון זה משקף את העלייה בביקוש לטיפול ולשיקום בשנים האחרונות.
בלביסי מציין כי גם נשים הפכו לחלק הולך וגדל מהמערך הטיפולי. לדבריו, 96 נשים קיבלו שירותים במרכז מאז הקמתו ועד סוף 2025, ומתחילת השנה הנוכחית ועד היום פנו אליו 12 נשים נוספות.
הוא מוסיף כי קבוצת הגיל הבולטת ביותר בקרב הנשים שפנו למרכז היא 34 עד 44. לדבריו, מדובר בתופעה המחייבת מחקר ותשומת לב נוספים.
בלביסי מדגיש כי המרכז מתמודד עם אתגרים כספיים ומינהליים שמגבילים את יכולתו להרחיב את השירותים. לדבריו, קיים מחסור בכוח אדם: כיום עובדים במרכז 48 עובדים בלבד, בעוד שהצורך בפועל עומד על כ-80 עובדים בתחומי הרפואה, בריאות הנפש, העבודה הסוציאלית והמינהל.
לדבריו, המחסור פוגע ביכולת המרכז לפתח שירותים קיימים ולהרחיבם, במיוחד לנוכח העלייה במספר הפונים בשנים האחרונות.
אחד הצרכים הדחופים כיום הוא גיוס כוח אדם מקצועי להפעלת אגף הנשים. האגף כבר הוכן, אך עדיין אינו פועל בשל מחסור בתקציבים ובהקצאות הדרושות להפעלתו ולגיוס הצוותים המתאימים.
בלביסי אומר כי פתיחת האגף תאפשר לספק לנשים שירותי טיפול ושיקום מותאמים יותר, בסביבה טיפולית ייעודית המתחשבת בפרטיותן ובצרכיהן הנפשיים והחברתיים.
התמכרות היא מחלה שניתן לטפל בה
בתוך המרכז מתייחס הצוות הרפואי להתמכרות כמחלה הדורשת טיפול מקצועי וליווי מתמשך, ולא ככשל מוסרי או כחולשה אישית.
המנהל הרפואי של המרכז, ד"ר נאדר ג'בריל, מסביר כי מסלול הטיפול מתחיל בשלב הרפואי. בשלב זה עובר המטופל תהליך ניקוי רעלים וגמילה מהחומר הממכר תחת פיקוח רפואי מקצועי.
לדבריו, המטופלים מקבלים תרופות שמסייעות להפחית את תסמיני הגמילה. עוצמת התסמינים משתנה לפי סוג החומר, משך השימוש ומצבו הבריאותי של המטופל.
ג'בריל מדגיש כי הטיפול אינו מסתיים בצד הרפואי. אחריו נבנית תוכנית כוללת של תמיכה נפשית וחברתית, לצד שיקום התנהגותי, במטרה לסייע למטופל לחזור לחייו ולהפחית את הסיכון לחזרה לשימוש.
לדבריו, המרכז פועל לפי תפיסה טיפולית כוללת, שבה משתתפים רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וצוותי סיעוד, כדי להתמודד עם כל מרכיבי הבעיה.
האתגר הקשה ביותר: חזרה לשימוש
על אף התפתחות תוכניות הטיפול, החזרה לשימוש נותרת אחד האתגרים הקשים ביותר עבור המטופלים ואנשי המקצוע.
ג'בריל אומר כי חזרה לשימוש עלולה להיות הרגע הקשה ביותר במסע ההחלמה, משום שהיא מחזירה את המטופל לנקודה שחשב שכבר הצליח לעבור.
לדבריו, הצלחת הטיפול אינה תלויה במרכז בלבד. היא דורשת רשת תמיכה של המשפחה, הקהילה והמוסדות השונים, לצד מחויבות של המטופל עצמו לתוכנית הטיפול ולמעקב.
הוא מדגיש כי החלמה היא תהליך ארוך ומתמשך. לעיתים יש בו קשיים ונפילות, אך הדבר אינו אומר שהצלחה אינה אפשרית.
כשהמשפחה מאחרת לזהות את הבעיה
במקרים רבים, הבעיה אינה נעוצה רק בהתמכרות עצמה, אלא גם באיחור בזיהוי שלה ובהכרה בקיומה.
ג'בריל אומר כי חלק מהמשפחות נותנות הסברים לא מדעיים לשינויים התנהגותיים אצל ילדיהן. לעיתים הן מייחסות אותם לכישוף, לפגיעה רוחנית או ללחצים חולפים, במקום לראות בהם סימנים המחייבים הערכה רפואית ונפשית.
לדבריו, הכחשה זו עלולה לעכב את הפנייה לטיפול ולהחמיר את המצב, כך שההתערבות בשלבים מאוחרים יותר נעשית קשה יותר.
הוא מדגיש את חשיבות המודעות הציבורית ואת הצורך להתייחס להתמכרות כסוגיה בריאותית המחייבת התערבות מקצועית מוקדמת.
סביבה טיפולית בטוחה ושומרת כבוד
אחראי יחסי הציבור במרכז הלאומי הפלסטיני לשיקום, עסאם אל-חסנאת, אומר כי המרכז הוא אחד המתקנים הבריאותיים המתמחים של משרד הבריאות הפלסטיני. לדבריו, הוא מעניק שירותי טיפול ושיקום משולבים לאנשים הסובלים מהפרעות שימוש בחומרים ממכרים ומהתמכרות.
אל-חסנאת מסביר כי שירותי המרכז כוללים הערכה רפואית ונפשית, תוכניות ניקוי רעלים, טיפול נפשי פרטני וקבוצתי, הדרכה משפחתית, תמיכה חברתית, שיקום ושילוב מחדש בחברה, וכן מעקב לאחר הטיפול כדי לצמצם את הסיכון לחזרה לשימוש.
לדבריו, המרכז שואף לספק סביבה טיפולית בטוחה, השומרת על כבוד המטופלים ותומכת בהחלמתם ובשילובם מחדש בחברה.
הוא מוסיף כי המרכז מעניק טיפול מרצון למטופלים המבקשים להחלים, בעוד ארבעה מרכזים לא ממשלתיים מעניקים טיפול כפוי באל-עיזרייה, שועפאט, ג'בע ויריחו.
"אנחנו פועלים לשקף את החזון והשליחות של המרכז הלאומי", אומר אל-חסנאת. "המטרה היא ליצור סביבה משולבת המבוססת על שותפות ושיתוף פעולה עם מוסדות הקהילה המקומית ועם הגורמים המקצועיים, ולחזק את הקשרים הדרושים להמשך פעילות המרכז".
מאחורי כל מספר עומד סיפור
מאחורי כל מספר ברישומי המרכז עומד סיפור אנושי. צעיר שמחפש הזדמנות חדשה, אם שמנסה להציל את משפחתה, או אישה שמצאה את עצמה מכורה לתרופה שחשבה שהיא רק משכך כאבים.
הסיפורים האלה מראים כי התמכרות אינה מבחינה בין גיל, מעמד חברתי או מגדר. הדרך אליה יכולה להתחיל בצעד קטן, שנראה בתחילה חסר סכנה.
אך הם מראים גם אמת אחרת: החלמה אפשרית.
בזמן שעשרות מטופלים ממשיכים את מסע הטיפול שלהם במרכז הלאומי הפלסטיני לשיקום, אנשי הצוות מדגישים כי ההכרה בבעיה ופנייה לעזרה בזמן הן הצעד הראשון בדרך לחזרה לחיים.
בין סיפורי הנפילה לניסיונות הקימה, המסר המרכזי של המטופלים ושל עובדי המרכז ברור: התמכרות אינה סוף הדרך. כל מסע החלמה מתחיל בהחלטה אמיצה אחת, שמעניקה לאדם הזדמנות שנייה לחזור אל עצמו, אל משפחתו ואל החברה.
