"תפסתי את משמעותו של רעב אמיתי כשהפכה פרוסת לחם לחלום"

רמאללה, 24 ביוני 2026, וואפא – מועדון האסיר הפלסטיני מסר היום, יום רביעי, כי מצבו הבריאותי של העיתונאי שהיה כלוא בעבר, מוג'אהד בני מופלח, כשישה חודשים לאחר שחרורו ולאחר מסע טיפולי קשה שנכפה עליו בעקבות סיבוכים חמורים שנגרמו לו בשל מה שעבר בבתי הכלא של כוחות הכיבוש הישראליים במהלך שישה חודשי מעצר מינהלי, מגלם את המשמעות האמיתית של הכלא ההשמדי הישראלי, שהפך לכלי של הרג איטי וישיר נגד האסירים.

מועדון האסיר הדגיש בהודעתו כי מצבו של העיתונאי בני מופלח אינו מקרה חריג, אלא אחד מאלפי מקרים שהתמודדו ומתמודדים עם פשעים שיטתיים בתוך מערך בתי הכלא הישראליים, באמצעות עינויים, הרעבה, שלילה מוחלטת של טיפול רפואי, ופגיעות גופניות ונפשיות בדרגות שונות, לצד מדיניות מתמשכת של טרור נפשי המופעלת נגד האסירים סביב השעון.

עוד נמסר כי המוסדות הרלוונטיים עקבו אחר מאות מקרים של אסירים משוחררים שיצאו מבתי הכלא במצב בריאותי ונפשי קשה מאוד, אך רבים מהמקרים לא נחשפו לציבור בשל הפחד, ההלם והאימה שבהם חיים האסירים המשוחררים ובני משפחותיהם, מחשש שייעצרו מחדש. נוסף על כך, כמה אסירים משוחררים מתו זמן קצר לאחר שחרורם, בעקבות הפשעים וההפרות שחוו במהלך מעצרם.

כוחות הכיבוש עצרו את העיתונאי מוג'אהד בני מופלח במעצר מינהלי ביוני 2025, והוא שוחרר בינואר 2026. יומיים בלבד לאחר שחרורו לקה בדימום מוחי חמור, הועבר לבית החולים במצב קשה, ועבר סדרה של ניתוחים לאחר שסבל מסיבוכים בריאותיים חמורים. עד היום הוא צפוי למסע טיפולי ארוך ומורכב.

בעדות קשה שמסר בני מופלח לאחר חוויית מעצר וטיפול שנמשכה 14 חודשים, הוא דיבר על היקף הסבל שעבר בתוך בתי הכלא. לדבריו, הוא למד את משמעותו של רעב אמיתי כשהפכה פרוסת לחם לחלום רחוק מהישג יד, ואת משמעות ההשפלה כשהאדם נשלל מהפרטים הפשוטים ביותר של חייו היומיומיים, והסוהר מנהל אותם במלואם.

הוא הוסיף כי הכיר את הכאב כשהגוף נעשה חסר יכולת לנוח, ואת אכזריות הלילות שבהם השעות הופכות לנטל כבד בין כאב, מחשבות ופחד מן הלא נודע, עד לשלב הטיפול שבו חווה את משמעות חוסר האונים, כאשר התנועות היומיומיות הפשוטות ביותר נעשות הישג הראוי לציון.

לדבריו, חוויית המעצר לא הסתכמה בכאב גופני, אלא הגדירה מחדש עבורו את הברכות הפשוטות בחיים: מזון מספיק, מים, שינה בטוחה, יכולת לנוע, וחיים בחירות ובכבוד.

בהקשר זה ציין מועדון האסיר כי הפגיעה בעיתונאים הפלסטינים החריפה באופן חסר תקדים בעקבות מלחמת ההשמדה, הן באמצעות חיסולים שבהם נהרגו מאות עיתונאים ברצועת עזה, והן באמצעות מסעות מעצר ורדיפה. לפי פעולות התיעוד והמעקב, מספר מעצרי העיתונאים הגיע ליותר מ־245 מאז תחילת מלחמת ההשמדה.