רמאללה, 20 ביוני 2026, וואפא – רמי סמארה
בעין יברוד, מצפון-מזרח לרמאללה, החליטה המועצה הכפרית להפוך את שגרת העבודה שלה לכלי מאבק. במקום לנהל את ענייני הכפר מתוך המשרדים, היא העבירה את פעילותה היומיומית לשטח חקלאי שמאוים בהשתלטות מתנחלים.
האזור, המכונה "ביר אבו ח'שבה", שוכן מצפון לכפר ונחשב לאחד המרחבים החקלאיים האחרונים שנותרו לתושביו. לנוכח התגברות הניסיונות להשתלט עליו, הקימה בו המועצה מטה זמני: שולחן, כמה כיסאות, קרוואן קטן ושלט שעליו נכתב "המועצה הכפרית עין יברוד".
מאז, מי שזקוק לחתימה, לחותמת או לטיפול בעניין מינהלי, נדרש להגיע אל השטח עצמו. שם מתקיימות גם ישיבות המועצה, ושם נידונות תוכניות הפיתוח, השירותים לתושבים, התקציבים והעניינים השוטפים של הכפר. הפעולה המינהלית הפכה לנוכחות פוליטית בשטח.
ראש המועצה, לואי שחאדה, אומר כי ההחלטה התקבלה לאחר כמה ימים של תקיפות מתנחלים נגד אדמות הכפר, שבאו בעקבות הקמת מאחז חדש על אדמות העיירה הסמוכה סילוואד. לדבריו, מטרת המהלך היא לשבור את הפחד. "בדרך כלל, כשהמתנחלים מסמנים אזור מסוים, התושבים נמנעים מלהגיע אליו", אמר. "ההתרחקות הזאת רק מרחיבה את תיאבון ההשתלטות. כשהמועצה יושבת שם, עם חבריה ועם השירותים שהיא מעניקה לתושבים, המקום מפסיק להיות נקודת איום והופך למוקד של עמידה אזרחית".
שחאדה אומר כי הנוכחות הקבועה של המועצה שינתה את היחס של התושבים למקום. אזור שנתפס כמסוכן הפך ליעד שאליו מגיעים תושבים לצורך סידורים, תמיכה וסולידריות. לדבריו, המועצה מקבלת במקום ביקורים של גורמים רשמיים ועממיים, והנוכחות היומיומית, הנמשכת לעיתים מעבר לשעות העבודה הרגילות, מסכלת את שיטת הפעולה של המתנחלים: התמקמות בנקודה אחת, יצירת עובדות בשטח, ואז מעבר לנקודה נוספת.
המשבר האחרון החל לפני כעשרה ימים, כאשר מתנחלים הציבו אוהל על אדמות סילוואד, בצמוד לאדמות עין יברוד. האוהל נמצא כ-400 מטרים בלבד בקו אווירי מהמטה הזמני של המועצה. מאז, לפי התושבים, התגברה שורת התקיפות נגד הכפר ונגד אדמותיו החקלאיות.
עין יברוד סובלת זה שנים מדחיקה מרחבית קשה בשל ההתנחלויות והכבישים העוקפים. שטחו ההיסטורי של הכפר היה כ-11,400 דונם. כביש 60 לבדו ניתק כ-6,000 דונם ממזרח לכפר, וכוחות הכיבוש מונעים מבעלי הקרקעות להגיע אליהם. ההתנחלות עפרה השתלטה על אלפי דונמים ממזרח ומצפון, ואילו ההתנחלות בית אל השתלטה על כ-4,000 דונם ממערב ומדרום.
לתושבי הכפר נותרו בפועל כ-3,000 דונם בלבד. כ-1,000 מהם מיועדים לבנייה במסגרת תוכנית המתאר, והיתר נמצאים בצפון הכפר. השטח הזה, המשתרע על כ-1,000 עד 1,200 דונם, הוא המרחב החקלאי האחרון שנותר לעין יברוד. בו נמצא גם המעיין "ביר אבו ח'שבה", וכעת הוא עומד במרכז ניסיונות ההשתלטות.
בתוך עשרה ימים בלבד תיעדו התושבים יותר מעשר תקיפות מתנחלים. הן כללו השחתת עצים, פגיעה ביבולים, ניסיונות להשתלט על המעיין וגניבת רכוש ממשקים חקלאיים סמוכים. התקיפות הגיעו גם לרכוש פרטי: מתנחלים, בחסות כוחות הכיבוש, פלשו ללול שבבעלות ראש המועצה, במרחק של כ-50 מטרים מהמטה הזמני, פתחו את שעריו ושחררו את העופות אל ההרים.
במקרה נוסף פלשו מתנחלים לחלקה חקלאית שבה באר ומבנה חקלאי, וקיימו בה מסיבה לילית. כאשר תושבים הגיעו לבדוק את הנזק, תקפו אותם המתנחלים באבנים וכיוונו לעברם כלי נשק. כמה מהם נפגעו ונגרם נזק לרכוש, והתושבים נאלצו לעזוב את המקום.
עאמר חמדאן דחאברה, בן 66 ובעל אזרחות אמריקאית, מרגיש שהאיום מתקרב אליו מיום ליום. הוא חזר מארצות הברית ב-1994 כדי להשתקע בעין יברוד ולעבד את אדמתו. בבעלותו חלקה של תשעה דונם, שאביו רכש לאחר שההתנחלויות השתלטו על אדמות המשפחה ממזרח לכפר.
במשך שני עשורים הפך חמדאן את החלקה לבוסתן. הוא נטע בה משמשים, שזיפים, תפוחים, דובדבנים וקיווי, וגידל בה גם ירקות. לדבריו, האדמה אינה מקור רווח. כ-80% מהיבול הוא מחלק כמתנות וכתרומות, וההכנסה ממכירת היתר מכסה בקושי את עלויות החריש. "גידלתי וחינכתי תשעה מילדיי מהאדמה הזאת", אמר. "היא חלק ממני".
כעת נמצא המאחז החדש במרחק של כ-200 מטרים בקו אווירי מאדמתו. לאחר שמתנחלים השתלטו על משק סמוך של אחד מחבריו, הוא חושש כי חלקתו תהיה היעד הבא. לדבריו, המתנחלים עומדים לעיתים על הגבעה הסמוכה וצועקים לעברו בשפה שאינו מבין.
חמדאן חי במשך שנים בארצות הברית, גם באזורים שבהם פעלו כנופיות. אך לדבריו, מעולם לא חש סכנה לחייו כפי שהוא חש כיום בכפרו. הנוכחות של המועצה בשטח, הוא אומר, מעניקה לו בשעות הבוקר תחושת ביטחון מסוימת. לא ביטחון מלא, אבל הוכחה לכך שהוא אינו עומד שם לבדו.
