רמאללה, 4 ביוני 2026, וואפא — יו"ר מועדון האסיר הפלסטיני, עבדאללה א־זגארי, אמר כי החלטת בית המשפט העליון בישראל, שקבעה כי מדיניות ממשלת הכיבוש למנוע מן הוועד הבינלאומי של הצלב האדום לבקר אסירים ועצורים פלסטינים היא "בלתי חוקית", תישאר חסרת משמעות מעשית כל עוד לא תתורגם לצעדים בפועל. לדבריו, יש להבטיח את חידוש הביקורים ללא דיחוי, ואת ההגנה על האסירים ועל זכויותיהם הבסיסיות בהתאם לכללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי.

א־זגארי אמר כי כל בחינה רצינית של ההחלטה צריכה לכלול גם בדיקה של התפקיד הנדרש מן הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, ושל הכשלים שליוו את פעולתו בתקופה האחרונה. לדבריו, הדבר מתחייב לנוכח היקף ההפרות שחווים אסירים ועצורים פלסטינים בבתי הכלא ובמחנות המעצר של הכיבוש.

הוא הדגיש כי ההחלטה אינה יכולה לשמש כיסוי או הצדקה להתעלמות מתפקידו של בית המשפט העליון בישראל, שלדבריו העניק לאורך השנים לגיטימציה משפטית למדיניות הכיבוש ולהפרות חמורות, ותרם לביסוס מנגנון של פטור מעונש. לדבריו, אי אפשר לנתק את ההחלטה מן ההקשר הרחב יותר שבו מוסדות המשפט בישראל תרמו, בדרגות שונות, לביסוס מדיניות הפוגעת בעם הפלסטיני, ובכלל זה באסירים ובעצורים.

א־זגארי הוסיף כי מאז תחילת המלחמה ברצועת עזה מילאה מערכת המשפט בישראל תפקיד ברור יותר במתן כיסוי משפטי להמשך הפגיעות בפלסטינים. לדבריו, הדבר בא לידי ביטוי בשורה של החלטות והליכים משפטיים שפגעו בזכויותיהם הבסיסיות ובחירויותיהם.

הוא ציין גם כי בתי המשפט הצבאיים בגדה המערבית ממשיכים לשמש אחד הכלים המרכזיים של מערכת השליטה הישראלית. לדבריו, בתי המשפט האלה מבססים מעצרים שרירותיים, תורמים להמשך היחס הקשה והפגיעה בעצורים בבתי הכלא, ופוגעים בערובות הבסיסיות למשפט הוגן ולשמירה על זכויות העצורים. א־זגארי שב וקרא להמשיך במאמצים ובדרישות ברמה הבינלאומית לפירוק בתי המשפט הצבאיים, שלדבריו הם חלק ממבנה של דיכוי ושליטה.

עוד אמר כי רמת ההפרות נגד אסירים ועצורים פלסטינים מאז תחילת המלחמה הגיעה לשיאים מסוכנים, באופן המאיים ישירות על חייהם ועל כבודם האנושי. לדבריו, מדיניות של הרעבה, מניעת טיפול רפואי, התפשטות מחלות, לצד יחס קשה, השפלות יומיומיות ועינויים, הובילו למותם של יותר ממאה אסירים ועצורים. עד כה פורסמו שמותיהם של 89 מהם, נתון שלדבריו משקף את חומרת המצב בתוך מערכת הכליאה הישראלית.

א־זגארי קרא למערכת זכויות האדם הבינלאומית, לרבות האו"ם ומנגנוניו המוסמכים וארגוני זכויות האדם הבינלאומיים, לעבור משלב המעקב, התיעוד ופרסום הדוחות לשלב של צעדים מעשיים שיביאו לאחריות ולדין וחשבון על הפגיעות באסירים ובעצורים פלסטינים. לדבריו, חוסר היכולת של הקהילה הבינלאומית לכפות אחריות משקף פגם עמוק במערכת הצדק הבינלאומית, על רקע העדפת שיקולי כוח ואינטרסים פוליטיים על פני עקרונות המשפט הבינלאומי וזכויות האדם, והמשך התמיכה שמעניקות כמה מדינות למדיניות הכיבוש, ובראשן ארצות הברית.

הוא הוסיף כי השפעות המדיניות הישראלית אינן מוגבלות לעם הפלסטיני בלבד, אלא מגיעות גם לפעילי זכויות אדם ולתומכים בסוגיה הפלסטינית ברחבי העולם. לדבריו, הדבר מעיד על התרחבות מעגל הפגיעה הנובע ממדיניות הכיבוש.

לפי מועדון האסיר, מספר האסירים והעצורים בבתי הכלא של הכיבוש עומד כיום על כ־9,500. בהם 3,324 עצורים מינהליים, 90 אסירות וכ־360 ילדים. נוסף על כך מוחזקים 1,316 עצורים שרשויות הכיבוש מסווגות כ"לוחמים בלתי חוקיים", על רקע המשך מעצרי ההיקף והחרפת הפגיעות הקשורות למלחמה המתמשכת ברצועת עזה.