עזה, 16 במארס 2026, וואפא, חוסיין נז'יר א־סנוואר:
המשבר הכלכלי החריף ברצועת עזה, לאחר יותר משנתיים של מלחמה, דחק אלפי ילדים אל שוק העבודה בגיל מוקדם, בניסיון לספק חלק מצורכי משפחותיהם, לאחר שכל הדרכים נסגרו בפניהם.
לקראת סיומו של חודש רמדאן ועם התקרבות עיד אל־פיטר, אלפי ילדים פונים לעבודה בדוכנים קטנים, בחנויות ובקיוסקים לממכר ממתקים, כדי להשיג כסף לבגדי חג, למעט ממתקים להם ולאחיהם, וגם כדי לסייע בהוצאות היומיום של משפחותיהם, שנמחצות תחת העוני והמחסור.
מחמוד עוואג'ה, בן 14, סיפר כי נאלץ לעבוד בשל מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו, בעקבות עקירות חוזרות והיעדר יציבות במקום מגורים קבוע. הוא מוכר ירקות עליים, בהם פטרוזיליה, גרגיר נחלים, בצל ירוק וצנוניות, ומרוויח, לדבריו, 15 עד 20 שקלים ביום בקושי. זהו סכום זעום, אמר, שאינו מספיק כמעט לדבר על רקע הזינוק במחירים.
עוואג'ה אמר כי הוא מקווה לשוב לחיים שהכיר לפני המלחמה, לחזור לבית הספר ולהמשיך בלימודיו כמו בני גילו. לדבריו, ימי הלימוד צומצמו לשלושה ימים בשבוע, שלוש שעות בכל יום, ואת יתר הזמן הוא מקדיש לעבודה כדי לסייע למשפחתו להתמודד עם המצוקה.
אנס אל־ח'טיב, בן 15, סיפר כי הוא ואחיו הצעיר תמים, בן 12, הולכים מדי יום לנקודות המכירה של הלחם המסובסד מטעם תוכנית המזון העולמית, קונים כמה חבילות לחם בשלושה שקלים ומוכרים אותן במקום אחר בארבעה שקלים. השניים חוזרים על הפעולה הזאת כמה פעמים ביום, ובסופו, במקרה הטוב, מרוויחים 30 עד 40 שקלים.
לדבריו, אחד הקשיים המרכזיים בעבודתם הוא המחסור בכסף מזומן קטן. רבים מהקונים מבקשים לשלם באמצעות יישומונים בנקאיים וארנקים דיגיטליים, אך בשל גילם אין להם חשבון בנק או ארנק אלקטרוני, ולכן לא מעט לקוחות מוותרים על הרכישה. אנס אמר כי הוא עושה כל שביכולתו כדי למכור כמה שיותר לחם, כדי להצליח לקנות בגדי חג לו ולאחיו.
אדהם אל־מצרי, בן 14, שעובד על עגלת ירקות ניידת, סיפר כי נאלץ לצאת לעבוד לאחר שאביו ואחיו הבכור נהרגו, ומאז האחריות לפרנסת המשפחה הוטלה עליו. הוא אמר כי הוא נושא בעייפות, בהשפלה, ולעתים גם בצעקות ובקללות, כדי לספק פרנסה לשלושת אחיו הצעירים ולאמו, שמחכה לשובו בכל יום.
אל־מצרי אמר כי הוא מקווה להלביש את אחיו לקראת החג, כדי שלא ירגישו בחסר וכדי להעניק להם מעט מתחושת החג, כאילו אביו עודנו בחיים. הוא הוסיף כי המלחמה גזלה ממנו את השמחה, את קרוביו ואת תחושת הביטחון, והותירה אותו נאבק לבדו על קיומה של משפחתו.
איהאב עבד אל־עאל, בן 15, שנעקר מרפיח לחאן יונס, עובד מדי יום משמונה בבוקר עד תשע בערב בדוכן למכירת תבלינים, תמורת 25 שקלים. הוא סיפר כי החל לעבוד כדי לסייע בפרנסת אביו, שנפצע לפני שנתיים ואינו מסוגל לעבוד. הוא הביע תקווה שהמצב הכלכלי ישתפר, שאביו יחלים וישוב לעבודתו, ושהוא עצמו יוכל לחזור ללמוד באופן סדיר כפי שהיה בעבר.
היועץ הפסיכולוגי־חברתי אבראהים אבו אל־עלא אמר כי עבודת ילדים ברצועת עזה היא סוגיה אנושית וחברתית חמורה, שממחישה עד כמה עמוק המשבר. במקום שילדים יישבו על ספסל הלימודים, אמר, הם יושבים בדוכנים, בחנויות או יוצאים לרחובות כרוכלים כדי להביא כסף הביתה.
לדבריו, עבור רבים מילדי עזה החג חדל להיות זמן של שמחה ומנוחה, והפך לעוד יום של מאבק הישרדות. רבים מהם עובדים כדי לקנות בגדי חג ומעט ממתקים, בניסיון להשיב לעצמם ולבני משפחותיהם משהו מן השמחה שהמלחמה מחקה.
אבו אל־עלא הוסיף כי התופעה קשורה ישירות לזינוק החד באבטלה, לקריסת מקורות הפרנסה ולמחסור המתמשך בעבודה למפרנסי המשפחות, על רקע המצור והסגר המתמשכים זה שנים. הוא ציין כי ילדים רבים נאלצו לשאת באחריות מוקדמת לאחר שאיבדו את המפרנס העיקרי במשפחה, במקום להתרכז בלימודיהם ולבנות את עתידם.
עוד אמר כי הילדים עובדים שעות ארוכות תמורת שכר זעום, ובכך מאבדים לא רק את ילדותם אלא גם את האפשרות לחוות את החג כחג. עיד אל־פיטר, שבדרך כלל מזוהה עם שמחה, בגדים חדשים וממתקים, הפך עבור רבים מהם לעונת עבודה. בזמן שיש ילדים שמתכוננים לחג, אחרים עומדים בשווקים ובדוכנים רק כדי לקנות ממתק אחד או לסייע למשפחותיהם להחזיק מעמד.
לאחר המלחמה ברצועת עזה הגיעה האבטלה לרמה חסרת תקדים. דוחות של האו"ם ושל מוסדות כלכליים העריכו כי שיעור האבטלה הגיע לכ–80% מכוח העבודה, לעומת 45% לפני המלחמה. משמעות הדבר היא ששמונה מכל עשרה בני אדם אינם עובדים ואינם מצליחים למצוא עבודה. כלכלת עזה הצטמקה בחדות, עד לכ–13% בלבד מהיקפה לפני המלחמה, נתון המעיד על קריסה כמעט מוחלטת של הכלכלה המקומית.
הזינוק באבטלה נובע מהרס מפעלים ומתקנים כלכליים, מסגירת אלפי עסקים וחנויות, מהשבתת ענפים מרכזיים כמו בנייה, תעשייה ודיג, וכן מעקירות חוזרות, משיתוק השווקים ומהתלות הגוברת בסיוע הומניטרי במקום בהכנסה מעבודה. כתוצאה מכך, רוב תושבי הרצועה חיים כיום מתחת לקו העוני, ורבים מהם נשענים על סיוע במזון.
