טובאס, 12 במרץ 2026, וואפא, אסראא ע'וראני
לפני כמה חודשים עוד ניסו תושבי ח'רבת ירזא, ממזרח לטובאס, להבין כיצד ייראו חייהם אם תמומש התוכנית ההתנחלותית המכונה "החוט הארגמני". מהמפות הראשוניות עלה כי התוכנית נועדה להקיף לחלוטין את בתי התושבים, לנתק אותם מהמרחב החקלאי שלהם באמצעות גדר הפרדה, ולדחוק אותם לשטח מגורים מצומצם ומבודד.
אלא שבפועל, המציאות שהתפתחה בימים האחרונים הייתה קשה הרבה יותר. מתנחלים, בליווי כוחות הכיבוש, אילצו את כל משפחות הכפרון לעזוב את המקום בכפייה, תחת איומים ותקיפות. 11 המשפחות שחיו במקום נאלצו לפרק את המבנים שלהן ולעבור לאזורים אחרים במחוז טובאס.
בחודשים האחרונים החריפו התקיפות של מתנחלים ושל כוחות הכיבוש נגד הכפרון, עד שהובילו בסופו של דבר לגירוש תושביו. אבל הפגיעה בירזא לא התחילה עכשיו. מאז 1967 סובלים התושבים מניסיונות מתמשכים להשתלט על האזור, מאיסור לבנות ולהתרחב, מפגיעה שיטתית בחקלאות ובגידול הצאן, וגם מהשלכות של אימונים צבאיים שמתקיימים באזור.
כאשר עמיר ענבוסי הגיע עם משפחתו לאזור עינון, ממזרח לטובאס, לאחר שגורש מירזא, הוא ניסה להסתגל למציאות חדשה שנכפתה עליו בן לילה. הבית והאדמה נלקחו ממנו, והוא נותר עם מעט החפצים שהצליח לחלץ.
ענבוסי, שנולד וגדל בירזא ומשפחתו חיה שם דורות, סיפר כי בתחילת השבוע הגיעו מתנחלים בליווי כוחות הכיבוש, תקפו את התושבים והודיעו להם כי עליהם לעזוב בתוך שלושה ימים.
אחרי חודשים של התנכלויות, לא נותרה בידי התושבים ברירה. הם עזבו עם מעט מהרכוש שיכלו לשאת, והותירו מאחור בתים, אדמות, ציוד ויבולים שטרם הגיע מועד קטיפתם.
שלושת הימים שניתנו להם לא הספיקו כדי לפנות את כל תכולת הבתים והמשקים. גם את כל מכלאות הצאן ואת לוחות הסולאריים לא הספיקו לפרק, וחלק ניכר מהם נותר במקום.
אלא שמעבר לאובדן הפיזי, תושבי ירזא מדברים גם על אובדן עמוק יותר. לא רק בתים וחפצים נשארו מאחור, אלא חיים שלמים, זיכרונות, ושייכות למקום.
עמיר, אב לשבעה, התגורר בבית צנוע מאבן ומטיט, שעבר אליו מאביו ומסבו. כמו בתים אחרים בירזא, גם הבית הזה נבנה לפני כיבוש האזור ב-1967.
"כשהתחלתי לאסוף את הדברים ולעזוב את הבית", אמר, "הרגשתי כאילו אמא שלי מתה היום. היא חיה בבית הזה עד יומה האחרון. זה מה שעלה לי בראש ברגע העזיבה. הפרידה מהבית קשה כמו פרידה מהמשפחה".
בזמן שמשפחתו ניסתה להתארגן במקום החדש, מאג'ד ענבוסי סייע לדודו עמיר להקים אוהל שישמש להם מחסה.
"ירזא הייתה המקום היפה ביותר", אמר מאג'ד, בזמן שסחב קשתות ומוטות ברזל להקמת האוהל. "אין מקום בעולם שיכול לפצות אותנו על האובדן הזה. הבתים הקטנים מטיט שמרו בתוכם את הזיכרונות הכי יפים של הילדות שלנו עם הסבים".
לצד הכאב על אובדן הבית והאדמה, מלווה את תושבי ירזא גם פחד מתמשך. הם חוששים שגם במקום שאליו עברו כעת לא יזכו לביטחון, ושהרדיפה תימשך. לדבריהם, זה דפוס שחוזר על עצמו בחודשים האחרונים מול קהילות שגורשו מבקעת הירדן הצפונית ומאזור טובאס.
"כאשר גירשו אותנו אמרו לנו ללכת לטובאס", סיפר מאג'ד. "הגענו למישור עינון שממזרח לעיר, הבאנו לשם את הצאן ואת החפצים, אבל גם כאן אנחנו לא מרגישים בטוחים. זה כבר קרה למשפחות רבות שגורשו מאזורים אחרים בבקעה. כל המרחב הגדול הזה נעשה צר בגלל תקיפות המתנחלים".
בסוף נובמבר 2025 הודיעו כוחות הכיבוש על תוכנית התנחלותית חדשה בשם "החוט הארגמני". לפי התוכנית, אמורים להיסלל דרך צבאית וגדר הפרדה באורך 22 קילומטרים על אדמות תושבים במחוז טובאס. לפי המפות וההודעות שפורסמו אז, המיזם צפוי להשתלט על 1,042 דונם מאדמות התושבים ולבודד מאחוריו שטחים נרחבים עוד יותר.
ח'רבת ירזא נכללה בתוכנית הזאת. לפי המפות, הגדר המתוכננת אמורה הייתה לנתק את האדמות החקלאיות של הכפרון, ולהקיף לחלוטין את שטח המגורים. כעת, אחרי שהתושבים גורשו גם מן המרחב המצומצם שנותר להם, ברור להם שהתוכניות באזור רחבות וקשות יותר מכפי שהוצג בתחילה.
גירוש תושבי ירזא הוא חלק מגל מתרחב של גירוש בכפייה שמובילים מתנחלים תחת הגנת כוחות הכיבוש זה יותר משנתיים. מוקד הפעילות הזאת הוא בקהילות חקלאיות ורועות צאן בבקעת הירדן ובמדרונות המזרחיים של הגדה המערבית.
הגירוש מירזא התרחש פחות מחודש לאחר גירוש תושבי אל-בורג' ואל-מיתה בבקעת הירדן הצפונית. קהילות נוספות באזור עדיין מתמודדות עם אלימות יומיומית של מתנחלים וחוששות כי יידרשו לעזוב גם הן בקרוב, בהן ח'רבת סמרה, ח'לת מכחול וקהילת אל-חמה.
לפי הנתונים האחרונים של הרשות למאבק בגדר ובהתנחלויות, 70 קהילות תושבים גורשו באופן מלא או חלקי בשנתיים האחרונות בעקבות אלימות מתנחלים. רובן ממוקמות במדרונות המזרחיים ובבקעת הירדן. מאז תחילת השנה גורשו 12 קהילות נוספות.
