עזה, 23 בפברואר 2026 וואפא, רים סוויסי
בפעם השלישית ברציפות מאז תחילת המלחמה, תושבים ברצועת עזה שוברים את הצום ברמדאן ומתעוררים לסעודת טרום־צום כשהם נשענים על אור פנסי הטלפונים הניידים. החשמל כמעט ואינו מגיע לבתים, ותשתיות רבות נהרסו. בהיעדר גנרטורים, סוללות או פתרונות אחרים, הטלפון הפך גם למקור אור.
החושך, כך הם מתארים, אינו רק מצב זמני אלא שגרת חיים. משפחות מנסות לשמור את המכשירים טעונים כמה שיותר כדי להאיר את המטבח ואת השולחן בזמן הכנת האוכל ואכילתו.
אביר מוראד, בת 34, שנעקרה מביתה ומתגוררת במחנה עקורים בצפון־מערב הרצועה, אומרת: "אין לנו לוח סולארי ואין לנו סוללה לתאורה. אנחנו מאירים את שולחן ארוחת שבירת הצום ואת הארוחה שלפני עלות השחר עם פנס הטלפון. הדאגה הראשונה שלנו היא להטעין את הטלפון כדי שנוכל להשתמש בו בלילה".
"אנחנו חיים בתנאים קשים", היא מוסיפה, "והאפשרויות שלנו מצומצמות מאוד. אנחנו מנסים להסתדר עם מה שיש, גם כשהכול כמעט בלתי אפשרי".
סאמי קריעק, בן 54, אב לשבעה, מתגורר לדבריו בשרידי ביתו בשכונת שייח' רדואן במערב העיר עזה. "החיים שלנו הפכו לחיים סביב הטלפון", הוא אומר. "בזמן שבירת הצום אנחנו שמים את הטלפונים על השולחן. לפעמים אין מספיק סוללה, ואז אנחנו אוכלים בחושך. לא פעם האוכל נשפך על הבגדים".
הוא מוסיף כי הוא חושש לבטיחות ילדיו. "אני מפחד שהם ייפצעו או ייכוו כשאין אור, אבל אין לנו ברירה. אנחנו בקושי מצליחים לדאוג לאוכל עצמו".
דיאב עות'מאן, בשנות השבעים לחייו, אומר כי הוא ואשתו חיים באוהל. "זה מרגיש כמו קבר", הוא אומר, "בגלל שאין אור. אנחנו לא שוברים את הצום כמו שצריך, לא קוראים קוראן בלילה, ולא מארחים אחרי הארוחה".
"אני מתקשה להתפלל בלילה בחושך", הוא מוסיף, "וזה פוגע גם בראייה שלי, שגם ככה חלשה".
לפי מקורות בחברת החשמל של עזה, תשתיות הייצור והחלוקה נפגעו קשות במהלך המלחמה, והנזק יצר מחסור עמוק ומתמשך בחשמל. עוד נמסר כי נמנעת כניסת ציוד שיכול לספק חלופות בסיסיות, ובהן פאנלים סולאריים ומערכות אגירה, דבר שמחריף את המשבר ההומניטרי ומעמיק את מצוקת התושבים.
