ניו יורק, 19 בפברואר 2026 (וואפא) נציג מדינת פלסטין באו״ם, השר ריאד מנסור, אמר במועצת הביטחון כי חודש רמדאן נפתח השנה כשהפלסטינים אינם יכולים לקיים את פולחניהם בחופש ובביטחון. מנסור דיבר בישיבה ברמת שרים על המזרח התיכון והסוגיה הפלסטינית, בראשות שרת החוץ הבריטית איווט קופר, שמדינתה מכהנת החודש כנשיאה התורנית של המועצה.

מנסור טען כי מטרתה של ישראל לאורך זמן היא להרחיק את העם הפלסטיני מאדמתו כדי להשתלט עליה. לדבריו, הקצב השתנה והיקף הפעולות התרחב, אך אותה תבנית נותרה בעינה: התנחלויות, אלימות מתנחלים, תפיסת קרקעות בתואנות שונות, הריסות בתים והשתלטות על מרשמי מקרקעין. “היעד הסופי הוא סיפוח”, אמר.

לדבריו, “פלסטין היא של העם הפלסטיני” ואינה הפקר, אינה למכירה ואינה “ארץ ללא עם”. הוא טען שהחלטות ישראל האחרונות מסמנות “סוף דרך” ושכעת “הסיפוח גלוי לעין”. אם לא ייעצר, הזהיר, הוא יקבע את עתיד האזור, יכשיל אותו, ואף ישנה את הכללים שעל פיהם העולם מתנהל.

מנסור תקף את הנרטיב שמובילה הממשלה הישראלית, שלדבריו מציג את הפלסטינים כזרים בארצם, מסרב להכיר בהם כעם, ומנסה להצדיק דיכוי ושלילת זכויות בשם “הגנה על הציוויליזציה”. לטענתו, זהו נרטיב בעל “גזענות יסודית” שממנו נגזרות מדיניות בלתי חוקיות.

הוא ציטט את שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳: “אנחנו מחזקים את אחיזתנו בקרקע ומחסלים את הרעיון של הקמת מדינה פלסטינית בלב הארץ”. מנסור הזכיר גם אמירה שיוחסה לשר החוץ הישראלי ב־2023, אחרי 7 באוקטובר: “עזה צריכה להיות קטנה יותר בסוף המלחמה… קודם כול מטעמי ביטחון… ושנית, כי זה המחיר שהערבים מבינים”.

מנסור אמר כי אתמול התגבשה באו״ם חזית חריגה נגד צעדי הסיפוח: יותר ממאה מדינות וארגונים חתמו על הצהרה הדוחה את הצעדים, וכל 15 החברות במועצת הביטחון הביעו התנגדות, בטענה שמדובר בהפרה של מגילת האו״ם, המשפט הבינלאומי והחלטות האו״ם. “מועצת הביטחון חייבת לפעול”, אמר, והוסיף כי גם כל מדינה שטוענת שהיא חותרת לשלום מחויבת למהלך מיידי.

הוא תהה כיצד ישראל “מכפילה צעדים” לעבר סיפוח דווקא תחת התנגדות בינלאומית רחבה, ימים לפני דיון צפוי בוושינגטון, ובזמן שהממשל האמריקאי ושחקנים אזוריים ובינלאומיים מנסים לייצב את הפסקת האש “השברירית” בעזה.

מנסור האשים את ישראל בפגיעה מכוונת בהפסקת האש: הרג פלסטינים, הגבלת סיוע הומניטרי, שיבוש העבודה במעבר רפיח, והתנגדות לחזרת הממשלה הפלסטינית לתפקידה בעזה. לדבריו, הפלסטינים קיבלו בברכה את תוכנית השלום של הנשיא דונלד טראמפ משום שראו בה קודם כול מתווה להצלת חיים, הפסקת אש, עצירת רעב, והתחייבות שלא יהיו סיפוח, כיבוש או עקירה בכפייה. הוא אמר כי מבחינת הפלסטינים, זו אמורה להיות “נקודת פתיחה” בדרך להגדרה עצמית ולהקמת מדינה.

אלא שלדבריו, הסכם הפסקת האש לא עצר את הסבל. “ישראל לא רוצה הפסקת אש”, טען, וייחס לה יעד מתמשך של כיבוש, סיפוח ועקירה בכפייה בעזה, שלדבריו “נחתכה לשניים”, וכן בגדה המערבית ובירושלים המזרחית.

“ישראל בחרה בין סיפוח לשלום ובחרה בסיפוח”, אמר, ושאל כיצד ניתן לעצור אותה. לדבריו, הממשלה הישראלית פועלת במהירות כדי לסיים את המהלך לפני שתתגבש תגובת נגד בינלאומית חדה. הוא טען כי ייתכנו ויתורים טקטיים, אך המהלך האסטרטגי נמשך: השתלטות על הקרקע.

מנסור אמר כי הפלסטינים נדחקו לשטחים הולכים ומצטמצמים, אך לא נעלמו, ומספרם אף גדל. הוא טען כי ישראל מדברת כיום על שליטה “מהנהר עד הים”, מרחב שבו חיים לדבריו 7.5 מיליון פלסטינים, ותהה אם תינתן להם שוויון זכויות או שיוטל עליהם משטר ש“יהפוך את החיים לבלתי אפשריים” באמצעות הרס, מוות ועקירה.

הוא הזהיר מפני הסלמה מכוונת בגדה המערבית: פשיטות צבאיות, מתן יד חופשית לאלימות מתנחלים, עקירה של קהילות, הרס מחנות פליטים והחלשת הרשות הפלסטינית, שלדבריו מחויבת לפתרון שתי המדינות ומשתפת פעולה עם המאמצים האזוריים והבינלאומיים.

בסיום אמר מנסור כי התשובה היחידה היא קביעה ברורה, במעשה ולא רק בדיבור, שעזה והגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, הן יחידה טריטוריאלית אחת של מדינת פלסטין, וכי איחודן המדיני והגיאוגרפי אינו יכול להידחות עוד. הוא הזהיר כי אם לא תתקבל הכרעה בינלאומית, “פתרון שתי המדינות” יהפוך, לדבריו, ל“אשליית שתי המדינות”.