עזה, 12 בפברואר 2026 (וואפא) מוחמד דהמאן
רמדאן הקרוב יהיה השלישי שנכנס אל רצועת עזה הפגועה, הנושאת על גבה את השלכות המלחמה מאז 7 באוקטובר 2023 ואת השבר הכלכלי וההומניטרי שהותירה אחריה.
מעבר לעשרות אלפי ההרוגים, הפצועים והנעדרים, ולהרס הנרחב שנגע בכל שכבות החיים, מתשתיות ובתים ועד אוהלים, משפחות בעזה איבדו את מקורות ההכנסה. רבות מהן לא הצליחו להשיב לעצמן אפילו את היכולת להשיג את צרכי הבסיס של חודש הצום, בתוך מציאות של חורבן, עקירה מתמשכת, זינוק חד במחירים, היעדר כמעט מוחלט של הכנסות, ושווקים שעדיין לא התאוששו מהקריסה.
בחאן יונס שבדרום הרצועה מקבל זאהר אל־קודרה, בעל “סופרמרקט אל־קודרה”, את רמדאן עם זיכרונות כבדים. הוא מתאר את ממדי הפגיעה במסחר המקומי מאז הוראות הפינוי שניתנו במאי בשנה שעברה. לדבריו, לפני המלחמה ההכנות לרמדאן היו מתחילות חודש ויותר מראש, “כמו חג לאומי ודתי”: מדפים עמוסים בקמר א־דין, גבינות ומוצרי חלב, תמרים איכותיים, חמוצים, בשרים מעובדים, חלבת טחינה, מיצים, קישוטי רמדאן, וכמובן קטעאיף, המאפה המזוהה עם החודש.
אלא שבתוך זמן קצר הפך הסופרמרקט, לדבריו, לערימת הריסות. הוא מספר כי האזור כולו, כולל ביתו סמוך לבית החולים האירופי, הופגז בעוצמה ללא אזהרה, כשעשרות טילים כבדים הוטלו על הקרקע, ושלושה מהם נפלו ממש מול הבית. לדבריו, המקום הפך ל“עיר רפאים”, התושבים נעקרו, מטוסי קרב מילאו את השמים והטנקים התקרבו.
אל־קודרה מוסיף כי בבוקר שלאחר ההפגזה התקשר הצבא והורה למשפחה להתפנות שוב בתוך עשר דקות. “השארנו הכול מאחור”, הוא אומר. לאחר מכן, לטענתו, פוצצו את מה שנותר מהבית ומהבתים הסמוכים, והסופרמרקט שממנו חייתה המשפחה נהרס.
הוא מעריך את ההפסדים בכשני מיליון דולר, מעבר להשבתת העסק לחלוטין. לדבריו, במהלך המלחמה האזור הותקף כמה פעמים, ובכל פעם ניסתה המשפחה לשקם את החנות, עד שהופגזה מחדש.
אחרי שהמשפחה נעקרה לאזור אל־מוואסי במערב חאן יונס, הוא פתח מחדש עסק קטן ומצומצם, הפעם בתוך אוהל מכוסה ביריעות פלסטיק על כביש א־רשיד שלאורך החוף, בשטח שאינו עולה על כ־300 מ״ר. לדבריו, זה קרה חודשיים אחרי העקירה, ביוני 2025, על רקע רעב ומצור קשים.
אבל גם כעת, הוא אומר, האתגרים לא נעלמו. חלק מהמוצרים המזוהים עם רמדאן עדיין חסרים, ובראשם גבינות לסוגיהן, תמרים, מיצים וקישוטים. הוא מתאר תנודתיות חדה במחירים שגורמת לסוחרים הפסדים כבדים, לצד חרדה מתמדת מפני חידוש הלחימה והיעדר יציבות ביטחונית. בנוסף, גשמים עזים ורוחות חזקות שהציפו אוהלים גרמו לקלקול סחורה, והפסקות חשמל ותנאי קירור ירודים החריפו את הנזק. לדבריו, העומס של רמדאן לא נופל רק על השווקים, אלא מכביד במיוחד על המשפחות העקורות שחיות באוהלים.
שימאא אבו־ערבייה, בת 35 מג׳באליה שבצפון הרצועה ואם לבן ושתי בנות, אומרת שלא הצליחה להתכונן לרמדאן השנה. “אנחנו חיים יום־יום. היום אוכלים ומודים לאל, ומחר לא יודעים מה יהיה”, היא אומרת. לדבריה, המחירים הגבוהים מנעו ממנה בשנים האחרונות אפילו משאלה בסיסית כמו סח’ור פשוט שמורכב מיוגורט ותמרים. היא מעריכה שהמשפחה תסתמך על “התבשילים החינמיים” (תכּאיא) בארוחות שבירת הצום, בשל היעדר מקור הכנסה, מחסור בגז, וקושי לבשל בתוך אוהל, במיוחד בשעות לפנות בוקר.
אבו־ערבייה אומרת שהיא מקווה שרמדאן יעבור בשקט, בלי חידוש ההפצצות, שהמחירים ירדו ושבעלה יוכל לחזור לעבוד, כדי שילדיה ירגישו משהו מטקסי החודש ויוכלו לצום.
אימאן ח’לף, בן 57, אב לחמישה וגמלאי של הרשות הפלסטינית, נעקר מרפיח לאל־מוואסי בחאן יונס מאז תחילת המלחמה. לדבריו, הוא מתקשה לספק למשפחה צרכים בסיסיים גם בימים רגילים, וקל וחומר ברמדאן, במיוחד נוכח אי־סדירות בתשלומי המשכורות. “לפני המלחמה המשכורת הספיקה, היום, עם המחירים, היא כבר לא מכסה את הבסיס”, הוא אומר. לדבריו, המשפחה נשענת כמעט לגמרי על סיוע מזון ועל ארוחות התכּאיא. הוא מוסיף כי רמדאן השנה “לא ישנה דבר בחיי תושבי עזה, אנחנו חיים צום ומחסור כבר חודשים, ורק נוסיף את הפולחן הדתי, תפילות ותראוויח”.
הכלכלן והפרשן מאהר אל־טבאע אומר כי רמדאן מגיע השנה אחרי מלחמה הרסנית שנמשכה יותר משנתיים והותירה מצב כלכלי והומניטרי “קטסטרופלי וחסר תקדים”, הרסה את מרכיבי החיים והותירה עשרות אלפים ללא קורת גג. לדבריו, שיעור האבטלה הגיע לכ־80% ושיעור העוני ל־100%, לצד התפשטות עוני קיצוני ועבודת ילדים, על רקע עצירת מערכת החינוך ותלות מלאה של תושבי הרצועה בסיוע. הוא מוסיף כי הכלכלה הפלסטינית הצטמצמה בכ־86%, מה שפגע ישירות בכוח הקנייה.
אל־טבאע מציין כי רמדאן, שבדרך כלל מאופיין בעלייה בצריכה, הפך לעוד נטל על משפחות חסרות הכנסה או בעלות הכנסה נמוכה, בזמן שהשווקים מצויים במיתון ובקיפאון. לדבריו, מחירי מוצרים מסוימים זינקו ביותר מ־300% ביחס לתקופה שלפני המלחמה, מה שאילץ משפחות לצמצם הוצאות למינימום ההכרחי.
כך נכנסת עזה לרמדאן זו השנה השלישית אחרי המלחמה, עם שולחנות חסרים, שווקים שקורסים מהפסדים, וחרדה יומיומית מפני מה שיבוא, בעוד התקווה תלויה בכך שחודש הצום יביא איתו מעט רוגע במציאות שכבר אינה מסוגלת לשאת עוד.
