רמאללה, 3 בפברואר 2026 מסרו לוואפא: אחרי חורף גשום במיוחד, הטוב ביותר זה 13 שנה לפי נתוני המדידה בגדה המערבית, החקלאים מדברים שוב על עונה חקלאית נדיבה. במרכז השיחה עומד הזית. ענף שמצד אחד ניזון ישירות מהגשם ומהקור, ומצד שני נשען על טיפול שוטף, בתי בד יעילים וגישה לשטח. מומחים בענף מעריכים שעונת 2026 תהיה טובה. את עונת 2027 הם כבר מסמנים כעונה חריגה, אולי שיא חדש.
עד סוף ינואר ירדו בממוצע כ־400 מ״מ גשם, כ־74% מהממוצע השנתי, לפי תחנות המדידה במרכזי הערים בגדה. בעזה אין נתונים זמינים. בחורף 2024–2025, באותה נקודת זמן, הכמות עמדה על פחות מ־50% מהממוצע. הפער הזה מסביר את האופטימיות: הגשם השנה לא הגיע בטפטוף. הוא הגיע ברצף, ובשילוב קור מתמשך.
הכמויות אינן אחידות. בשכם נמדדו כ־57% מהממוצע השנתי, ובסלפית כ־83%. התחזיות מצביעות על המשך מערכות גשם בפברואר ובמרץ, כך שבאזורים רבים הכמות עשויה לעבור את הממוצע השנתי.
המומחה לענף הזיתים פיאד פיאד מסביר שהתרומה המרכזית של החורף הזה אינה מתמצה בעונת 2026. "כמויות הגשם השנה מועילות למוסם 2026, אבל התועלת הגדולה תהיה ב־2027", אמר. לדבריו, השילוב בין גשם לקור עז צפוי להשפיע בעיקר על הצימוח הירוק, ענפים חדשים וחיזוק ענפים קיימים, במיוחד אחרי עונה קודמת חלשה שהותירה צימוח דל באביב ובסתיו. "השנה התועלת תהיה יותר לצימוח מאשר לפרי, ולכן אנחנו מצפים לעונה טובה, אבל לא ברמה האופטימלית. ב־2027 הציפייה היא לעונה היסטורית שתעבור את הממוצע השנתי", הוסיף.
בפלסטין מיוצרים בממוצע כ־22 אלף טון שמן זית בשנה, עם תנודות חריפות בין שנים חזקות במיוחד לשנים חלשות מאוד. בשנת 2009 ירדה התפוקה לכ־4,774 טון בלבד. בשנת 2019 היא הגיעה לשיא של כ־40 אלף טון. עונת 2025, לפי הנתונים, הייתה בין החלשות עם כ־7,300 טון. "2026 תהיה בין העונות הטובות, אבל לא עונת שיא. ב־2027 אנחנו עשויים לראות עונה חריגה, אולי אף מעבר לשיא של 2019", אמר פיאד.
הגשם הוא רק חלק מהסיפור. הקור, לטענת המומחה, חשוב לא פחות. עצי הזית זקוקים לשעות קור כדי להכריע מה יקרה לניצנים המתפתחים בבסיס העלים: האם ייהפכו לענפים ירוקים או לאשכולות פריחה ובהמשך לפרי. לפי פיאד, עץ זית זקוק ל־200 עד 500 שעות קור משמעותי, בתנאי לילה של פחות מ־8 מעלות צלזיוס, בלי להגיע לאפס, ובתנאי יום שלא יעלו על 18 מעלות. לדבריו, עד סוף ינואר כבר נרשמו מעל 500 שעות קור. זה נתון שמאותת על צימוח חזק השנה ועל פוטנציאל פרי גבוה במיוחד בשנה הבאה. "ההשפעה המלאה על ההנבה לא תופיע השנה אלא בעונה הבאה, ולכן אנחנו מצפים שמוסם 2027 יהיה מצוין במיוחד", אמר.
אבל באמצע האופטימיות יש נתון אחד שממשיך להעיק: התפוקה לעץ. פלסטין נמצאת בתחתית הדירוג מבחינת פריון לעץ זית, עם ממוצע של 2.2 ק״ג לעץ בלבד, רבע מהממוצע העולמי העומד על כ־8 ק״ג לעץ. פיאד מונה את הסיבות: הזנחה של גיזום ודישון, הזדקנות העצים והצורך בהצערה באמצעות הסרת ענפים ישנים, והתפשטות מחלות ומזיקים, בהם מחלת "עין הטווס" הפוגעת בעלים ומאיצה התייבשות, לצד זבוב הזית ומחלות נוספות.
גורם מרכזי נוסף הוא אובדן שמן בתוצרי הלוואי, הגפת והזיבר. בפלסטין האובדן הזה עומד על כ־11% בשנה, כמעט פי שניים מהמותר בעולם. לפי פיאד, חלק מהבעיה קשור להתנהלות חקלאים שקוטפים מוקדם מדי לפני הבשלה מלאה, וחלק אחר קשור לבתי הבד עצמם ולכוח האדם שמפעיל אותם. בגדה המערבית פועלים כ־270 בתי בד, ורק כ־8% מהם מוגדרים חדשים ומודרניים. השאר ישנים ששופצו.
ואז יש את מה שפיאד מגדיר כגורם "קטסטרופלי": המגבלות והפגיעות שמקשות על החקלאים להגיע לשטח, לטפל בעצים ולקטוף. בעונת 2025, לדבריו, חקלאים לא הצליחו להגיע לכ־128 אלף דונם נטועים זיתים, וכ־90 אלף עצים נפגעו מפעולות כוחות הכיבוש והמתנחלים. כ־35 אלף מהם הושמדו לחלוטין בשריפה ובעקירה, והיתר נפגעו קשות ויזדקקו לשנים כדי לחזור לייצר.
למרות כל אלה, פיאד מעריך שיש מרחב פעולה לשיפור. לדבריו, אפשר להעלות את ייצור שמן הזית הפלסטיני עד לכ־50 אלף טון בשנה, באמצעות טיפול חקלאי נכון, הפחתת אובדן בבתי הבד ושדרוג תשתיות הייצור, גם בתנאים הקיימים.
