טולכרם, 27 בינואר 2026, וואפא. הודא חבאיב
365 ימים חלפו, ועיר טולכרם ושני המחנות הסמוכים לה, טולכרם ונור שמס, עדיין נתונות תחת מתקפה מתמשכת מצד כוחות הכיבוש. זו הייתה אחת מתקופות ההסלמה הארוכות והקשות שידעה הנפה, בצל מצור הדוק, פשיטות כמעט יומיומיות, והרס נרחב של תשתיות, בתים ומבנים.
ביום הזה לפני שנה פשטו כוחות הכיבוש על טולכרם בכלים צבאיים משתי הכניסות, הדרומית והמערבית. הם נעו ברחובות הראשיים, כיתרו את בית החולים הממשלתי על שם ת’אבת ת’אבת ואת בית החולים א־אסראא’ המתמחה, שיבשו את עבודת האמבולנסים וחסמו את הכניסות לשני המוסדות.
הפשיטה הגיעה כשעה לאחר שמטוסי כוחות הכיבוש תקפו רכב סמוך לכניסה למחנה נור שמס. שני צעירים נהרגו, ראמז בסאם דמירי בן 24 ואיהאב מוחמד עטיווי בן 23, ושלושה בני אדם נפצעו. מאז נמשכו אירועי ההסלמה בשטח עד היום.
במהלך שנה שלמה לא נעלמו כלי הרכב הצבאיים של כוחות הכיבוש מרחובות העיר ומכניסותיה, ולא מסמטאות שני המחנות. הפשיטות נמשכו, הוקמו מחסומים ניידים, בוצעו פשיטות על בתים וחנויות, נערכו חקירות בשטח עם תושבים, ונסגרו צירים מרכזיים. כך הפכו חיי היומיום למסלול קבוע של חרדה, והוגבלה תנועת התושבים, הסוחרים, הסטודנטים והחולים.
לפי הדיווח, במהלך המתקפה נהרגו 14 בני אדם, בהם ילד ושתי נשים, אחת מהן בהיריון בחודש השמיני, נוסף לעשרות פצועים ומעצרים.
מחנות נור שמס וטולכרם חוו הריסות נרחבות, שכללו הרס מלא של מאות מבני מגורים ופגיעה חלקית באלפי מבנים נוספים. זאת במסגרת מדיניות שיטתית שלוותה בעבודות דחפור נרחבות ברחובות ובהרס רשתות מים, חשמל וביוב, עד כדי שינוי עמוק של פני המחנות, כחלק ממאמץ ברור למחיקת המבנה הגיאוגרפי והעירוני שלהם.
המתקפה הובילה לעקירה כפויה של יותר מ־5,000 משפחות, שמספר בני המשפחה הכולל שלהן עולה על 25 אלף תושבים. לפי נתונים רשמיים, ילדים מהווים כ־38% מכלל העקורים, שהתפזרו בין כפרים, עיירות ופרברים. חלקם מצאו מחסה במסגדים, במשרדי עמותות, במועדונים ובאולמות שמחה, בתנאים הומניטריים קשים.
במהלך השנה תועדו תקיפות, פיצוצים והצתות של בתים, ירי מסיבי בתחמושת חיה, שימוש ברימוני הלם ובגז, וכן פעילות אינטנסיבית של רחפנים. נוסף לכך דווח על פגיעות בכלי רכב וברכוש, ועל קמפיינים מתמשכים של מעצרים וחקירות בשטח.
מועדון האסיר תיעד כ־830 מקרי מעצר בנפת טולכרם במהלך השנה האחרונה, שפגעו בקבוצות אוכלוסייה שונות, במסגרת מתקפה שתוארה כמקיפה וכאלימה ומאורגנת.
המועדון הוסיף כי כוחות הכיבוש אימצו מדיניות של הפיכת בתים לעמדות צבאיות ולמרכזי חקירה בשטח, לצד תקיפות גופניות, עינויים והפחדה שיטתית, איומים ישירים על יחידים ועל משפחותיהם, שימוש בתושבים כמגינים אנושיים, ביצוע הוצאות להורג בשטח, וכן שוד, ביזה, השחתה מכוונת והריסת מאות בתים, כחלק ממדיניות מחיקה שיטתית.
לפי הדיווח, המתקפה לא הוגבלה לממד הביטחוני בלבד, אלא השפיעה עמוקות גם על המציאות ההומניטרית והכלכלית. אלפי משפחות איבדו את בתיהן, וחלק מהבתים הוסבו לעמדות צבאיות במשך חודשים ארוכים. בעליהם נמנעו מלהגיע אליהם בכוח ותחת איום בנשק, ורק למספר מצומצם של נפגעים הותר להיכנס כדי לקחת מעט חפצים, בתנאים מחמירים.
במקביל, נרשמה ירידה בולטת בפעילות המסחרית, על רקע החמרת ההגבלות הצבאיות במחסומים המרכזיים, ובראשם מחסום ענאב ממזרח ושער ג’בארה מדרום. בתי ספר ואוניברסיטאות, בהם גם בתי הספר של אונר״א, נסגרו לתקופות ארוכות בחודשים הראשונים של המתקפה.
מושל מחוז טולכרם, עבדאללה כמיל, אמר כי חלוף שנה שלמה מאז תחילת המתקפה ממחיש בפועל את תפיסת הימין הישראלי הקיצוני ואת התעקשות כוחות הכיבוש להמשיך בפשעיהם ללא התחשבות במשפט הבינלאומי או בקריאות הומניטריות.
לדבריו, המתקפה הותירה השלכות הומניטריות וכלכליות קשות במיוחד, בעיקר במחנות טולכרם ונור שמס, שבהם אלפי משפחות ממשיכות להתמודד עם עקירה כפויה, אובדן מגורים ומקורות פרנסה, בצל סגר, מחסומים ופשיטות מתמשכות.
כמיל הוסיף כי המתרחש בטולכרם הוא פשע שלם ומובהק והפרה חמורה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי, והטיל על רשויות הכיבוש אחריות מלאה לתוצאות המעשים הללו.
הוא הדגיש כי בני המחוז, חרף תנאי המצוקה, ימשיכו לעמוד איתן, ושיבח את שיתוף הפעולה של המוסדות הרשמיים והקהילתיים, הוועדות העממיות והמגזר הפרטי, שפעלו באמצעות ועדת אל־כרמה לסיוע ולשיכון כדי להקל על סבל התושבים.
