רמאללה, 26 בינואר 2026 (וואפא) דו״ח חדש של מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם ״בצלם״, שפורסם בינואר 2026 תחת הכותרת ״גיהינום עלי אדמות״, קובע כי בתי הסוהר ומתקני המעצר הישראליים הפכו בפועל לרשת של מחנות עינויים שיטתיים נגד אסירים ועצורים פלסטינים. זאת, במסגרת מדיניות רשמית הכוללת אלימות פיזית ונפשית, הרעבה, הזנחה רפואית ובידוד מוחלט מן העולם החיצון.

לפי הדו״ח, מאז תחילת המתקפה ועד סוף דצמבר 2025 נהרגו 84 אסירים פלסטינים בבתי הסוהר ובמתקני המעצר הישראליים, בהם קטין אחד. ארגוני זכויות אדם אחרים מדווחים על לפחות 94 הרוגים, נוסף על שישה שמתו במהלך חקירה בידי שירות הביטחון הכללי. עוד צוין כי ישראל מחזיקה בגופותיהם של 80 מן ההרוגים.

על פי נתוני שירות בתי הסוהר עד סוף ספטמבר 2025, מספר האסירים והעצורים הפלסטינים עומד על 10,863, מהם 7,425 מהגדה המערבית ומזרח ירושלים, 2,931 מרצועת עזה ו־507 מאזרחי ישראל הערבים. בקרב האסירים 350 קטינים ו־48 נשים.

הדו״ח מציין כי בין הכלואים נמנים 3,521 עצורים מנהליים ללא כתב אישום או משפט, 2,623 עצורים מרצועת עזה המסווגים כ״לוחמים בלתי חוקיים״, 3,227 עצורים שתיקיהם עדיין תלויים ועומדים, ו־1,492 אסירים שנגזר דינם.

ב״בצלם״ נכתב כי העינויים הפכו למדיניות שיטתית ומוצהרת, הכוללת הכאות קשות, שוק חשמלי, שימוש בכלבים, רימוני גז והלם, השפלות מכוונות, תלייה בתנוחות מכאיבות, בידוד ממושך, הפשטה בכפייה ואלימות מינית, לרבות פגיעות באיברי המין ואונס אסירים באמצעות חפצים.

הדו״ח מתעד דפוס חמור של אלימות מינית בתוך בתי הסוהר, לצד עדויות על קטיעת איברים, אובדן ראייה ושמיעה ודימומים פנימיים כתוצאה מעינויים או מהזנחה רפואית.

עוד נקבע כי מניעת טיפול רפואי הפכה לכלי עינויים בפני עצמו. נתיחות לאחר המוות העלו כי שישה מתוך עשרה מקרי מוות נגרמו ישירות מהזנחה רפואית מכוונת, לצד התפשטות מחלות קשות, ובהן גרדת, ללא טיפול.

תנאי הכליאה מתוארים כבלתי אנושיים וכוללים צפיפות קיצונית, שינה על הרצפה ללא שמיכות, אזיקה ממושכת, מניעת רחצה והחלפת בגדים, מחסור במים ראויים לשתייה ומזון ירוד בכמות ובאיכות, עד כדי הרעבה.

הדו״ח מפנה זרקור מיוחד לאגף ״רקפת״ בכלא איילון (רמלה), אגף תת־קרקעי שבו נמנעה מהאסירים חשיפה לאור יום באופן מוחלט, המשמש סמל למדיניות של עינויים והשפלה. האגף נפתח מחדש בהוראת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר.

עוד צוין כי מאז אוקטובר 2023 נאסרו ביקורי משפחות, הצלב האדום ועורכי דין, והוטלו מגבלות חמורות על פגישות משפטיות, במטרה לבודד את האסירים ולמנוע תיעוד של הפגיעות בהם.

בדו״ח מסכמים ב״בצלם״ כי המתרחש בבתי הסוהר הישראליים אינו תוצאה של חריגות נקודתיות, אלא מדיניות רשמית הזוכה לגיבוי פוליטי, משפטי ותקשורתי, וקוראים לקהילה הבינלאומית לפעול לאלתר כדי להעמיד את ישראל לדין ולהפסיק את מדיניות העינויים והיחס הבלתי אנושי כלפי אסירים פלסטינים.