קהיר, 23 בינואר 2026 (וואפא) מחמוד אל־הבאש, שר הדתות בפלסטין ויועץ הנשיא לענייני דת ויחסים אסלאמיים, אמר כי הסוגיה הפלסטינית אינה עניינו של עם אחד או של מדינה מסוימת, אלא עניינו של כל מוסלמי ושל כל אדם חופשי וישר בעולם. הוא הדגיש כי הפתווא ההלכתית היא רכיב מהותי מכלי ההגנה על זכויותיו הקבועות של העם הפלסטיני ועל קדושותיו האסלאמיות והנוצריות, ובראשן מסגד אל־אקצא.

אל־הבאש אמר את הדברים במהלך סמינר רעיוני רחב שכותרתו “תפקיד הפתווא בתמיכה בסוגיה הפלסטינית”, שארגנה דאר אל־אפתאא המצרית במסגרת פעילותה התרבותית ביריד הספר הבינלאומי בקהיר. בסמינר השתתפו שורה של חוקרים, הוגים ואישי דת, ובהם סגן השייח’ של אל־אזהר, מוחמד אל־ד’וויני, אמין הפתווא בדאר אל־אפתאא המצרית מוחמד וסאם. את המפגש ניהל עאסם עבד אל־קאדר, חבר הלשכה המקצועית של מופתי הרפובליקה. נכח גם מופתי הרפובליקה וראש המזכירות הכללית של בתי ורשויות האפתאא בעולם, נזיר עיאד.

אל־הבאש אמר כי פלסטין אינה “כותרת פוליטית” ואינה מחלוקת על קווי מפה בלבד. לדבריו, מדובר בארץ מבורכת, מקום ירידת ההתגלות, וביתו של מסגד אל־אקצא, ולכן ההגנה עליה היא חובה דתית, מוסרית ואנושית. הוא טען כי כוחות הכיבוש מכוונים את פעולתם נגד האדמה, האדם והקדושות, ופועלים למחיקת זהות ולעיוות ההיסטוריה. לדבריו, המציאות הזו מחייבת עמדה אחידה, דתית, רעיונית ותקשורתית, שתתמודד עם המדיניות הזו באופן שיטתי ולא נקודתי.

הוא הוסיף כי הפתווא אינה מסמך טכני או תגובה רגעית, אלא חלק מתודעה דתית שנוכחת ב”מצפון האומה” מאז ראשית האסלאם. אל־הבאש ציין כי הפתווא הראשונה הקשורה לפלסטין ניתנה, לדבריו, בידי הנביא מוחמד בעניינו של בית אל־מקדס, ובכך משתקפת מרכזיותה של הארץ הזו באמונה האסלאמית. לדבריו, התמיכה בפלסטין אינה עניין שנולד מנסיבות פוליטיות משתנות, אלא המשך ישיר של יסוד דתי והיסטורי מושרש.

אל־הבאש שיבח את התפקיד ההיסטורי של אל־אזהר ושל דאר אל־אפתאא המצרית בתמיכה בסוגיה הפלסטינית. לדבריו, מוסדות אלה מילאו תפקיד מרכזי באמצעות פתווא שקולה ושיח דתי מתון, לצד עיגון הלכתי שמטה את הכף לצדק, עומד לצד המדוכאים ומפרק נרטיבים שמנסים להצדיק את הכיבוש ואת התוקפנות. הוא אמר כי “פתווא אחראית” אינה רק הכרעה דתית, אלא גם מסגרת שמסדרת את הדיון הציבורי ומציבה גבולות ברורים בין אמת להטעיה.

לדבריו, על האומה מוטלת חובה לחזק את עמידתו של העם הפלסטיני לא רק באמצעות עמדות מדיניות, אלא גם באמצעות חיזוק המורל, גיוס רצון ציבורי וקיבוע הזכות בתודעה הקולקטיבית הערבית, האסלאמית והאנושית. הוא הוסיף כי העם הפלסטיני, חרף מה שתיאר כמלחמת השמדה, תוקפנות ומצור, יוסיף לעמוד על אדמתו, להיאחז בזכויותיו הלגיטימיות ולהתמיד בעמידתו עד לסילוק הכיבוש.

מצדו אמר מוחמד אל־ד’וויני כי הסוגיה הפלסטינית היא סוגיה של אמת וצדק. הוא הדגיש כי אל־אזהר עומד לצד העם הפלסטיני מאז שנת 1948, ולא זנח את תפקידו בהגנה על פלסטין ועל קדושותיה. לדבריו, לפלסטינים יש זכות מלאה להגן על אדמתם ועל קדושותיהם, וכי ההתנגדות לכיבוש היא זכות לגיטימית המוכרת בדתות השמיימיות ובדין הבינלאומי.

אל־ד’וויני הוסיף כי הפתווא אינה “הצהרה הלכתית יבשה”, אלא מסר מוסרי ואנושי שמסייע לחשוף את המציאות בפני העולם, מגן על ערכים אנושיים ותומך במדוכאים. הוא טען כי פגיעה באזרחים, בנשים ובילדים, וכן מדיניות של הרעבה ומצור, משקפות את מה שכינה “ליבת הטרור האמיתי” שמופעל נגד העם הפלסטיני.

מוחמד וסאם אמר כי פלסטין שוכנת בתודעת האומה ובמצפונה החי, וכי התוקפנות נגדה נענית בפתוואות מבוססות ובפסיקות מודעות שמפרקות טענות שנועדו לעקוף את הזכות הפלסטינית או להלבין את הכיבוש. הוא הדגיש כי השבת זכויות אינה יכולה להישען על טשטוש תודעתי או על “פשרות שמרוקנות את הסוגיה מתוכנה”, אלא על העמדת האמת על מכונה ועל כינון צדק ממשי.

וסאם הוסיף כי השיח הדתי האחראי נדרש כיום לשלב בין דבקות בזכות לבין תבונה בבחירת האמצעים, ולהיצמד לערכים מוסריים ואנושיים שלדבריו הם ליבת השריעה האסלאמית. הוא אמר כי האומה תוסיף לעמוד בעמדתה התומכת בפלסטין עד שיושג צדק והעם הפלסטיני יקבל את זכויותיו הלגיטימיות.

בסיום הסמינר הדגישו המשתתפים את חשיבות איחוד השיח ההלכתי הערבי והאסלאמי ביחס לסוגיה הפלסטינית, וחיזוק התפקיד ההסברתי של הפתווא מול קמפיינים של הטעיה תקשורתית. לדבריהם, יש להעביר לקהילה הבינלאומית מסר ברור של אמת וצדק, באופן שיחזק את התמיכה בעם הפלסטיני ויתרום להגנה על קדושותיו.