מועדון האסיר תיעד כ־2,300 מקרי מעצר במחוז ג׳נין ומחנה הפליטים שלה, ובמחוז טולכרם ושני מחנות הפליטים שבו, בחלוף שנה מאז תחילת המתקפה הרחבה ביותר, לדבריו, שכוחות הכיבוש הובילו בשני המחוזות.
בהודעה שפרסם ציין מועדון האסיר כי המעצרים פגעו בכל שכבות האוכלוסייה, כחלק ממה שתיאר כמתקפה “כוללת ושיטתית”. לפי ההודעה, גל המעצרים לווה במה שכינה “פשעים ממוסדים” ופעולות “מחיקה קולוניאלית”, שהובילו להסלמה חריגה במתווה הפעולה בגדה המערבית, ובמיוחד במחנות הפליטים.
לפי מועדון האסיר, הפגיעה במחנות באה לידי ביטוי בהרס נרחב של התשתית הבנויה והחברתית ובהטלת מציאות כפויה שהובילה לעקירת עשרות אלפים, במה שהגדיר כגל העקירה הגדול ביותר בגדה המערבית מזה עשרות שנים.
בהודעה נטען עוד כי היקף המעצרים אינו ניתן להפרדה מדפוסי הפעולה שיוחסו לכוחות הכיבוש: הפיכת בתים לעמדות צבאיות ולנקודות בידוד; שימוש בהם כמרכזים לחקירות שטח של מאות תושבים; אלימות פיזית, עינויים ואיומים כלפי עצורים ובני משפחותיהם; שימוש באזרחים כבני ערובה וכמגינים אנושיים; “הוצאות להורג בשטח”; וכן ביזה, השחתה מכוונת והרס נרחב של בתים ורכוש. לפי מועדון האסיר, מאות בתים נהרסו כחלק ממדיניות “מחיקה” שהתמקדה במחנות הפליטים בשני המחוזות.
מועדון האסיר הוסיף כי המעצרים במחוזות ג׳נין וטולכרם משתלבים בהקשר רחב יותר של מעצרים המוניים ומתמשכים מאז תחילת המתקפה, שבמסגרתם תועדו למעלה מ־21 אלף מקרי מעצר בגדה המערבית, לצד אלפים נוספים מקרב תושבי רצועת עזה.
לפי ההודעה, מדיניות המעצרים היא רכיב מרכזי ומתמשך במערכת השליטה של כוחות הכיבוש מאז כיבוש השטח הפלסטיני, ומשמשת כלי מרכזי לדיכוי החברה הפלסטינית.
