רמאללה, 4 בינואר 2026 (וואפא) – איגוד העיתונאים הפלסטינים דיווח כי במהלך דצמבר 2025 תועדו 99 הפרות של כוחות הכיבוש נגד עיתונאים, נתון שלדברי האיגוד משקף “רמה גבוהה של דיכוי והגבלות” וממחיש כי העיתונאי הפלסטיני הפך ליעד ישיר. באיגוד טענו כי הפגיעה בעיתונאים אינה נובעת עוד רק מהיותם עדים לתיעוד פשעי מלחמה, אלא נעשית כחלק ממדיניות שמציבה אותם כמטרה בפני עצמה.

בדו״ח החודשי שפרסם האיגוד על מצב החירויות התקשורתיות נכתב כי כוחות הכיבוש ממשיכים “מדיניות של פגיעה שיטתית במציאות העיתונאית הפלסטינית”, באמצעות גל רחב של הפרות חמורות שפגעו בעיתונאים, במוסדות תקשורת ואף בבני משפחותיהם. לדבריהם, מדובר במערך פעולה שמטרתו להשתיק את הקול התקשורתי הפלסטיני ולמנוע תיעוד של מה שמתרחש בשטח.

האיגוד מסר כי במהלך החודש נהרג עיתונאי אחד בעת שסיקר בשטח, ושני עיתונאים נוספים נפצעו כתוצאה מהפגזות ומפגיעה ישירה. עוד צוין כי שני קרובי משפחה של עיתונאים נהרגו – נתון שלדברי האיגוד מעיד על הרחבת מעגל הפגיעה לעבר בני המשפחה כחלק ממה שהוגדר “ענישה קולקטיבית”. ועדת החירויות של האיגוד קבעה כי מדובר בהפרה בוטה של הדין ההומניטרי הבינלאומי, והצביעה על סעיף 79 בפרוטוקול הנוסף הראשון לאמנת ז׳נבה, המחייב הגנה על עיתונאים בעת סכסוך מזוין. “המעשים המתועדים מתקרבים לרף של הרג מחוץ למסגרת החוק”, נטען.

לצד הפגיעה הישירה בחיי אדם, האיגוד הדגיש כי מניעת סיקור הייתה המרכיב המרכזי במספר ההפרות. לפי הדו״ח תועדו 48 מקרים של עיכוב עיתונאים או מניעת סיקור, וכן 15 תקיפות באמצעות רימוני גז ורימוני הלם במהלך עבודת עיתונאים בשטח. עוד נמסר כי התרחשו שתי ניסיונות דריסה מכוונים של עיתונאים, תשעה מקרים של שליפת נשק ואיומים באמצעותו, ושישה מקרים של איומים מילוליים ישירים. לטענת האיגוד, הנתונים מצביעים על מדיניות סדורה שמטרתה “למנוע העברת תמונה ואמת”, ובמיוחד ברצועת עזה, בירושלים, בחברון, בג׳נין וברמאללה. “זירות הסיקור הפכו לשטחי סכנה מכוונת כדי לכפות על עיתונאים נסיגה בכפייה”, נכתב.

במישור הפגיעות הפיזיות והרכושיות דווח על שני מקרי תקיפה והשפלה של עיתונאים ועל ניפוץ של ציוד עיתונאי אחד במהלך העבודה. בנוסף, לפי האיגוד, שני בתים של עיתונאים נהרסו בהפגזות. ועדת החירויות כתבה כי פגיעה בבתים ובציוד היא “הסלמה מסוכנת” המעבירה את ההפרות ממישור מקצועי־תפעולי לניסיון לערער את היציבות האישית והכלכלית של העיתונאים ומשפחותיהם.

הדו״ח תיעד גם מקרים של מעצר ומעקב משפטי: שני מעצרים, שני זימונים לחקירה ביטחונית ושני תיקים בבתי המשפט של כוחות הכיבוש, שבהם הוארך מעצר מנהלי. באיגוד טענו כי צעדים אלה מצביעים על שימוש במנגנונים הביטחוניים והמשפטיים ככלי דיכוי, שנועד להעניק “כיסוי משפטי פורמלי” לפגיעה בעיתונאים ולהפוך אותם לנאשמים קבועים בשל עבודתם המקצועית.

בפרק שעסק בהסתה וניסיון לשלול מעיתונאים מעמד אזרחי, דיווח האיגוד על שני מקרים של הסתה מאורגנת באמצעי תקשורת ובמרכזי מידע ישראליים, שבהם נטען – “בכזב”, לפי האיגוד – לקשרים בין עיתונאים לבין ארגונים חמושים. ועדת החירויות הזהירה מפני הסתה זו, שלדבריה משמשת הכנה ישירה לפגיעה פיזית בעיתונאים, ונועדה להצדיק הרג ומעצר בזירה הבינלאומית באמצעות הצגתם כמי שאיבדו את ההגנה האזרחית.

בנוסף תועד, לפי הדו״ח, מקרה אחד של תקיפת עיתונאי בידי מתנחלים, שבוצעה “תחת הגנה ושתיקה” של כוחות הכיבוש. האיגוד טען כי מקרה זה משקף המשך “חלוקת תפקידים” בין כוחות הכיבוש לבין המתנחלים, בתוך סביבה של חסינות מלאה.

איגוד העיתונאים הפלסטינים קבע כי הנתון הכולל של 99 ההפרות בדצמבר משקף מדיניות דיכוי שיטתית ומקיפה נגד התקשורת הפלסטינית, והצביע על “הסלמה איכותית” בהרג, בפציעה, במניעת סיקור ובמעצר, לצד שימוש בהסתה, במערכת המשפט ובהרס רכוש כאמצעים להשתקת דיווחים. באיגוד טענו כי מכלול ההפרות המתועדות עשוי להגיע לרף של פשעי מלחמה לפי הדין הבינלאומי, וקראו להתערבות מיידית של הקהילה הבינלאומית, מוסדות האו״ם והארגונים העוסקים בחופש העיתונות.