העצרת הכללית של האו״ם הצביעה הלילה בעד החלטה הקוראת לנסיגת ישראל מהשטח הפלסטיני הכבוש מאז 1967, כולל מזרח ירושלים, ולהבטחת זכויותיו הבלתי ניתנות לשלילה של העם הפלסטיני, ובראשן הזכות להגדרה עצמית ולהקמת מדינה עצמאית. ההחלטה מדגישה גם את הצורך בפתרון צודק לסוגיית הפליטים על בסיס החלטה 194 משנת 1948.

בעד ההחלטה הצביעו 151 מדינות, 11 התנגדו ו־11 נמנעו.

את ההחלטה הגישו פלסטין, ירדן, ג׳יבוטי, סנגל, קטר ומאוריטניה במסגרת הדיון בסעיף 35 של המושב ה־80 של העצרת הכללית.

העצרת שבה והדגישה כי מוטלת על האו״ם אחריות מתמשכת כלפי הסוגיה הפלסטינית עד למציאת פתרון כולל על בסיס המשפט הבינלאומי והחלטות האו״ם. כן ציינה כי פתרון צודק, מקיף וארוך טווח לסוגיה הפלסטינית — לב הסכסוך הערבי־ישראלי — הוא תנאי הכרחי לשלום וליציבות במזרח התיכון. ההחלטה חזרה והדגישה את עקרון השוויון בין העמים ואת זכותם להגדרה עצמית, כעקרונות יסוד מעוגנים במגילת האו״ם.

ההחלטה שבה וקבעה כי אין לרכוש שטחים בכוח, והדגישה את הצורך לכבד את שלמות השטח הפלסטיני הכבוש בכללותו, כולל מזרח ירושלים. עוד קבעה כי ישראל, ככוח הכיבוש, מחויבת לאפשר לעם הפלסטיני לממש את זכותו להגדרה עצמית, לרבות הקמת מדינה עצמאית בריבונות מלאה בשטחים הכבושים. כן קראה למדינות העולם להבטיח, בהתאם למגילת האו״ם ולמשפט הבינלאומי, שהמציאות הבלתי חוקית הנובעת מהמשך הכיבוש לא תכשיל את זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית.

העצרת קבעה מחדש את אי־חוקיות ההתנחלויות וכל שאר הצעדים החד־צדדיים שמטרתם לשנות את המרקם הדמוגרפי של ירושלים והשטח הפלסטיני הכבוש בכלל, כולל חומת ההפרדה. היא דרשה את הפסקתם המיידית, וגינתה כל שימוש בכוח נגד אזרחים פלסטינים — במיוחד ילדים — בניגוד למשפט הבינלאומי.

ההחלטה קראה לכיבוד מלא של המשפט הבינלאומי, להפחתת המתח ולהימנעות מצעדים והצהרות פרובוקטיביות, תוך יצירת תנאים ליציבות.

העצרת בירכה על מאמצי הממשלה הפלסטינית, בתמיכה בינלאומית, לפתח, לחזק ולשמר את מוסדותיה — אף על פי שהכיבוש הישראלי מקשה על כך — ועל המאמצים להמשיך בבניית מוסדות מדינה פלסטינית עצמאית.

עוד הדגישה ההחלטה את הצורך הדחוף לסיים את הכיבוש שהחל ב־1967, ולהבטיח את זכותן של כל מדינות האזור לחיות בשלום בגבולות מוכרים ובטוחים. העצרת שבה וקראה לקדם, ללא דיחוי, שלום צודק וכולל במזרח התיכון על בסיס החלטות האו״ם, לרבות החלטה 2334 של מועצת הביטחון (2016), מסמכי מדריד ועקרון "שטחים תמורת שלום", וכן יוזמת השלום הערבית.

בנוסף חזרה העצרת על תמיכתה בפתרון שתי המדינות בהתאם למשפט הבינלאומי, שבו ישראל ופלסטין יחיו זו לצד זו בשלום ובביטחון בגבולות המוכרים על בסיס קווי 1967.

ההחלטה דרשה מישראל לעמוד בחובותיה תחת המשפט הבינלאומי, ובהן הוראות חוות הדעת של בית הדין הבין־לאומי מ־19 ביולי 2024, ולהביא לסיום מהיר של נוכחותה הבלתי חוקית בשטח הפלסטיני הכבוש. כן דרשה לעצור כל בנייה חדשה בהתנחלויות, לפנות את כלל המתנחלים ולבטל כל חקיקה וצעדים המנציחים מציאות בלתי חוקית בשטח.

העצרת הביעה התנגדות לכל ניסיון לשנות את המרחב הדמוגרפי או הגאוגרפי של רצועת עזה, והדגישה כי הרצועה היא חלק בלתי נפרד מהשטח הפלסטיני הכבוש בשנת 1967. היא חזרה על תמיכתה בחידוש האחדות הפוליטית בין עזה לגדה המערבית תחת הרשות הפלסטינית, ועל אי־חוקיות כל צעד של סיפוח שטח פלסטיני הכובש בכוח.

לסיום קראה העצרת לכל מדינות העולם שלא להכיר בשום שינוי בגבולות שלפני 1967, כולל בירושלים, אלא אם יאושר בהסכמה הדדית; לא להעניק סיוע לפעילות התנחלותית; ולהבטיח כיבוד מלא של המשפט הבינלאומי, לרבות באמצעות מנגנוני אחריות.