רשות האסירים והמשוחררים תיעדה, באמצעות עורכת דינה, את מסכת ההתעללות שעברו שתי אסירות – אמאני א־נג׳אר ומאסה ע׳זאל – במהלך מעצרן בידי כוחות הכיבוש.
לפי הדוח שפורסם היום (שני), אמאני א־נג׳אר, בת 41 מהכפר אל־פוואר שמדרום לחברון ואם לחמישה, קיבלה שיחת טלפון מקצין בכוחות הכיבוש שהורה לה להתייצב במחסום זיף. כשהגיעה למקום בשעה 13:00 נמסר לה כי היא נעצרת. היא נכבלה באזיקים והועברה למרכז המעצר "קריית ארבע", שם נחקרה, ובהמשך נלקחה למתקן החקירות "המסקוביה", שבו שהתה 22 ימים, לפני שהועברה למתקני המעצר "הרמלה" ו"המעבר אל־שרון".
לדבריה, תנאי המעצר במעבר אל־שרון קשים במיוחד – חדר צר עם מצלמות, טמפרטורה נמוכה מאוד, ללא מזון או שתייה, ומזרן דק שגרם לה לכאבי גב. היא הוסיפה כי גם בבית הסוהר "אל־דמון" התנאים קשים, עם מחסור במזון וביחס משפיל. לדבריה, הנהלת הכלא נוקטת עונשים שרירותיים, כולל איסור דיבור או צחוק, ותגובות בגידופים והשפלות.
מאסה ע׳זאל, בת 23 משכם, סיפרה כי כוחות הכיבוש פשטו על בית משפחתה באישון לילה – בסביבות 1:30 – כשהם רעולי פנים, ערכו חיפושים והרסו את תכולת הבית. היא נעצרה לבושה בבגדי תפילה, כשהיא כבולה ומכוסת עיניים, והועברה תחילה למרכז המעצר חווארה, משם למתקן "אריאל", שם נחקרה כשישבה אזוקה על הרצפה, ובהמשך למעבר "אל־שרון" ולכלא "אל־דמון".
ע׳זאל תיארה השפלות חוזרות מצד הסוהרים, שכללו קללות, שפיכת תה על גופן של האסירות, זריקת מזון ומזרנים על הרצפה, ואיסור יציאה לחצר למשך שבוע – הכול בעקבות חריטת שמותיהן על קיר התא. לדבריה, איבדה כ־20 קילוגרם ממשקלה בשל המזון הדל והלא ראוי. כיום מוחזקות בכלא אל־דמון כ־50 אסירות פלסטיניות בתנאים קשים.
