רמאללה, 28 באוקטובר 2025, וואפא – שרת ענייני הנשים הפלסטינית, מונה אלח’לילי, אמרה כי הסבל שעוברות הנשים הפלסטיניות תחת המתקפה הישראלית המתמשכת מהווה “את ההיפך המוחלט מרוח החלטת מועצת הביטחון 1325”, הקובעת את זכותן של נשים להגנה, השתתפות, דין וחשבון ושיקום בתקופות של סכסוך ובניית שלום.

דבריה נאמרו בנאום שנשאה בפני האו״ם באמצעות שידור וידאו, במסגרת אירוע צדדי שיזמה הליגה הערבית בשיתוף ארגון UN Women, לציון 25 שנה להחלטה 1325 בנושא נשים, שלום וביטחון.

אלח’לילי אמרה כי “כבר יותר משנתיים נמשך המתקפה הישראלית הברוטלית נגד רצועת עזה ומתרחבת גם לגדה המערבית, כולל ירושלים הכבושה, לצד האצת הבנייה בהתנחלויות והפקרת קבוצות מתנחלים לביצוע פשעים נגד בני עמנו – מהריגות והצתות ועד הפחדת אזרחים – תחת חסות צבא הכיבוש”.

לדבריה, “בעזה לבדה גרם המתקפה למותם של עשרות אלפי אזרחים, רובם נשים וילדים, לגירושם של יותר משני מיליון בני אדם ולהרס נרחב של בתים, בתי חולים ובתי ספר”.

“הנשים הפלסטיניות מאבדות את ילדיהן ואת בעליהן, ומתמודדות עם רעב, מחלות והיעדר מקלטים וטיפול רפואי, במציאות הומניטרית בלתי נסבלת,” הוסיפה.

השרה הדגישה כי המתרחש בפלסטין הוא “מבחן אמיתי למחויבות הקהילה הבין־לאומית לרוח המשפט הבין־לאומי, המשפט ההומניטרי והחלטת מועצת הביטחון 1325 והחלטות המשנה שלה”, תוך ציון העובדה שישראל “נמנעת מעונש חרף בהירות הפשעים שביצעה”.

“במקום הגנה, נותרות הנשים ללא ביטחון או מחסה; במקום מניעה, מופקרות חייהן וכבודן; במקום דין וחשבון, ישראל חומקת מעונש; ובמקום השתתפות, ייצוג הנשים נותר נמוך – אף על פי שאומצה מכסה של 30% לנשים במוסדות הציבוריים,” אמרה אלח’לילי.

השרה בירכה על החלטת המועצה הכלכלית־חברתית של האו״ם E/2025/L.28, שקראה לישראל, ככוח הכובש, לעמוד בהוראות המשפט ההומניטרי הבין־לאומי ולהבטיח את הגנתן וזכויותיהן של הנשים הפלסטיניות. עם זאת, הביעה צער על כך שהמתקפה נמשכת למרות הכרזה על תוכנית להפסקת אש.

אלח’לילי קראה ל”התערבות בין־לאומית מיידית שתאלץ את ישראל ליישם את ההסכם, להסיר את המצור באופן מיידי ולאפשר לממשלה הפלסטינית לשוב ולמלא את אחריותה המלאה ברצועת עזה – צעד בסיסי לשיקום ולבנייה מחודשת”.

לדבריה, כל תוכנית להפסקת אש או לשיקום “לא תהיה בעלת משמעות אם לא תוביל לפתרון פוליטי צודק ובר קיימא המבוסס על פתרון שתי המדינות וסיום הכיבוש”. היא שיבחה את המדינות שהכירו במדינת פלסטין וקראה לאחרות “להצטרף למהלך הזה למען הצדק”.

את דבריה סיכמה באומרה: “האישה הפלסטינית איננה רק קורבן – היא שותפה מרכזית במאבק לשחרור לאומי, בבניית שלום ובקידום צדק חברתי. קולה הוא קריאה לצדק, לחירות ולכבוד אנושי. שלום אמיתי לא יושג אלא עם סיום הכיבוש והבטחת שוויון, צדק וכבוד לכל בני האדם.”