מאת: מוחמד דהמאן

עזה, 24.9.2025, וואפא – הנדידה ההמונית ברצועת עזה נמשכת בקצב מואץ, על רקע ההפצצות הבלתי פוסקות והמצב ההומניטרי הקשה. לפי נתוני משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), מאז אמצע אוגוסט נאלצו כ־300 אלף תושבים לעזוב את בתיהם בצפון הרצועה ולעבור דרומה, אך גם שם לא מצאו ביטחון.

השטח כולו הפך למוקד תקיפות. בתים, בתי חולים ומוסדות אזרחיים נהרסו בהיקפים עצומים. רחובות שבעבר התמלאו בתנועה הפכו לשדות הריסות, ותושבים מנסים להסתתר באוהלים מאולתרים או בחלקות אדמה מושכרות, לרוב ללא מים, חשמל או שירותים בסיסיים.

עדויות של פליטים מצביעות על תמונה קודרת: איאד מטר, בן 38 ואב לשלושה, סיפר כי נאלץ למכור את הטלפון שלו ושל אשתו כדי לממן את הנסיעה דרומה. "הקמתי אוהל מקרשי דלתות הבית. כשהגעתי גיליתי שהבית נהרס כולו. לא נשאר לי דבר," אמר בעצב.

גם רמי אל־אסתאז, אב לשלושה, תיאר את המציאות הקשה. לדבריו, משפחתו נסעה במשך יומיים בדרכים הרוסות, בין אלפי נעקרים, "כשכל הפגזה יכולה הייתה לעצור אותנו לנצח". הוא נאלץ לשכור חלקת אדמה קטנה בחאן יונס באלף שקל לחודש – סכום אסטרונומי במציאות הכלכלית הנוכחית – ושם מצא את עצמו שוב תחת אש: "בלילה הראשון הופצצה האוהל הסמוך. המוות היה קרוב מתמיד."

המצוקה לא פוסחת גם על אנשי תקשורת. העיתונאית סמאח שאהין, שעבדה עד לאחרונה עם כמה אתרי חדשות, נאלצה בעצמה לברוח. "תיעדתי את סבלם של אחרים, היום אני כותבת על חיי. אין עוד אדם בטוח. כל יום אני נאלצת להבטיח מים ומזון למשפחתי – ולצד זאת להמשיך לדווח," סיפרה.

באוטצ׳ה מזהירים כי התנאים של מרבית הנעקרים קשים ביותר, והמאמצים להקל עליהם נתקלים במכשולים חמורים, בראשם מגבלות שמטילים כוחות הכיבוש על תנועת צוותי הסיוע.

התמונה המצטיירת מעזה בימים אלה היא של אוכלוסייה שלמה החיה תחת סכנה מתמדת, ללא מקלט בטוח, כשהמוות וההרס מלווים את תושביה מכל עבר.