רמאללה, 9 בספטמבר 2025, וואפא – ארגון העיתונאים חשף כי 31 עיתונאיות ועשרות פעילות תקשורת נהרגו מאז תחילת מתקפת כוחות הכיבוש הישראלים ב־7 באוקטובר 2023 ועד תחילת ספטמבר 2025, והדגיש כי רובן נהרגו בתוך בתיהן יחד עם בני משפחותיהן, במה שהוגדר כפשעים המגיעים לכדי פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.
על פי הדוח שפרסמה ועדת החירויות בארגון, כוחות הכיבוש מתכוונים במודע לפגוע בעיתונאיות פלסטיניות, במיוחד פעילות במדיה הדיגיטלית ובמוסדות בינלאומיים כגון אנאדולו, אלג'זירה ישיר, AP ו־RT, במטרה להשתיק את הקול הנשי הפלסטיני ולטשטש את העדויות המתועדות מהשטח.
הוועדה הוסיפה כי ההרג השיטתי מותיר חלל שקשה להשלימו בהון האנושי הנשי הפלסטיני בתקשורת, ומכוון במיוחד אל הדור הצעיר של עיתונאיות בשנות ה־20 וה־30 לחייהן. לפי הדוח, המדיניות הזו נועדה גם להטיל אימה על המערכת התקשורתית המקומית והבינלאומית, ולהפוך את העיתונאית מ"עדה לפשע" ל"קורבן בתוך הפשע" יחד עם משפחתה.
הדוח מציין כי ברוב המקרים נהרגו העיתונאיות בעת שהופצצו בתיהן, בעוד שש עיתונאיות נוספות נהרגו במהלך עבודתן העיתונאית בשטח. עוד הובהר כי הפגיעה אינה מסתכמת בתקשורת המקומית בלבד אלא כוללת גם עיתונאיות שעבדו במסגרת כלי תקשורת בינלאומיים, מה שמעיד על ניסיון לייצר השתקה תקשורתית עולמית.
העיתונאיות שנהרגו:
2023 (10 עיתונאיות)
סלאם מימֶה – 10/10/2023, עיתונאית בתחנת "קול ירושלים" וראש ועדת העיתונאיות באיגוד התקשורת, נהרגה בהפצצה על ג'באליה יחד עם בעלה ושלושת ילדיה.
סלמה מחימר – 25/10/2023, עיתונאית חופשית ובוגרת האוניברסיטה האסלאמית, נהרגה ברפיח עם תינוקה, הוריה ואחיה.
דועא שראף – 26/10/2023, שדרנית ברדיו אל־אקצא, נהרגה עם בנה עביידה (בן שנה וחצי) בהפצצה על ביתה בעזה.
איאת ח׳צורה – 20/11/2023, עיתונאית עצמאית ויוצרת פודקאסט, נהרגה בבית לאהיא עם סבתה ושלושה מאחיה.
אמל זהוד – 23/11/2023, צלמת חופשית, נהרגה עם משפחתה בעזה.
עולא עטאללה – 9/12/2023, כתבת סוכנות אנאדולו, נהרגה בהפצצה על בית דודתה בעזה יחד עם אחיה, אשתו ובני דודתה.
נרמין קוואס – 11/12/2023, מתמחה בערוץ RT, נהרגה עם בעלה וילדיה.
חנאן עיאד – 13/12/2023, עיתונאית חופשית, נהרגה עם בעלה וילדיה.
חנין אלקשטאן – 17/12/2023, שדרנית לשעבר בתחנות "קול המולדת" ואל־כופיה, נהרגה בהפצצה על א־נוסייראת יחד עם בני משפחתה.
נרמין נסר חבוש – 30/12/2023, רכזת תקשורת בעמותת בילארה, נהרגה עם אמה ובתה.
2024 (12 עיתונאיות)
היבא אלעבאדלה – 9/1/2024, שדרנית ברדיו אלאזהר, נהרגה עם בתה בח'אן יונס.
אלאא אלהמס – 12/2/2024, עיתונאית ומגישה, נהרגה מפצעיה לאחר הפצצה על ביתה ברפיח, שבו איבדה כ־10 קרובי משפחה ועוברה.
עלאא א־דחדוח – 1/6/2024, עורכת ושדרנית ברדיו "קול המולדת", נהרגה בעזה עם בני משפחתה.
דינה אלבטנג׳י – 9/6/2024, עיתונאית במוסד א־ת׳ריאא, נהרגה בהפצצה על א־נוסייראת.
אחלם אלעג'לה – 9/6/2024, כתבת במגזין "אלסעדה אלאסריה", נהרגה בא־נוסייראת.
ופאא אבו דבעאן – 6/7/2024, שדרנית ברדיו האוניברסיטה האסלאמית, נהרגה עם בעלה העיתונאי אמג'ד ג׳חג'וח.
דועא אלג׳בור – 12/8/2024, עיתונאית ברשת "עיון", נהרגה עם בעלה וילדיה.
אנג׳אם עדואן – 2/9/2024, עיתונאית שעבדה בערוץ "פברואר" הלובי, נהרגה בהפצצה על בית משפחתה.
חנין ברוד – 27/10/2024, אשת תקשורת במוסד אלקודס, נהרגה בהפצצה על בית ספר "אסמא" במחנה א־שאטי.
נאדיה א־סייד – 27/10/2024, מגישה בערוץ אמוואג', נהרגה באותה הפצצה על בית הספר "אסמא".
זהרה אבו סחיל – 11/11/2024, כתבת רשת "ניוז מדיה", נהרגה עם אחיה העיתונאי אחמד אבו סחיל בהפצצה על בית ספר פהאד א־סבאח בעזה.
אימאן אלשנטי – 11/12/2024, מגישה ברדיו אל־אקצא, נהרגה עם בעלה וילדיה בשכונת שיח' רצ׳ואן.
2025 (9 עיתונאיות)
אלאא קאסם – 14/3/2025, עיתונאית בעיתון "אלרסאלה", נהרגה בהפצצה על עזה.
פאטמה חסונה – 16/4/2025, צלמת חופשית, נהרגה בשכונת א־תופאח.
נור קנדיל – 18/5/2025, עיתונאית במוסד א־ת׳ריאא, נהרגה עם בעלה ושני ילדיה.
אסלאם מקדאד – 4/6/2025, נהרגה עם בנה בח'אן יונס.
חנאן עקילאן – 25/6/2025, עיתונאית במרכז לאיברים תעשייתיים – עיריית עזה, נהרגה במחנה א־שאטי.
ולאא אלג׳עברי – 23/7/2025, עיתונאית במשרד העבודה, נהרגה עם בעלה וארבעת ילדיה בתל אל־הווא.
מרוה מוסלם – 1/8/2025, שדרנית ברדיו "קול הנוער", נהרגה עם אחותה בשג'אעיה.
מרים אבו דקה – 25/8/2025, צלמת AP ו־"אינדפנדנט ערבי", נהרגה בבית החולים נאסר בח'אן יונס.
אסלאם עאבד – 31/8/2025, כתבת ערוץ "אלקודס אליום", נהרגה עם בעלה וילדיה בעזה.
בדוח תועדו גם פעילות תקשורת וסטודנטיות לתקשורת שנהרגו, בהן אימאן אלעקילי, שימאא אלג׳זאר, וופאא אלעדיני, אריג שאהין, אחלם אלתלולִי, אימאן א־זאמי וסומיה עבד אלפתאח עבד רבּה.
יו"ר ועדת החירויות בארגון, מוחמד אללחאם, אמר כי מדובר במדיניות מתוכננת ולא בהפסדים אקראיים, וכי הכיבוש מתכוון להרוג את הקול הנשי בתקשורת הפלסטינית. לדבריו, הנתונים – 31 עיתונאיות ו־7 פעילות – מעידים על הסלמה מסוכנת וחסרת תקדים, לא רק ביחס לפגיעות בעיתונאיות פלסטיניות אלא גם בהיסטוריה של מלחמות וסכסוכים עולמיים. אללחאם הדגיש כי מדובר בהפרה ברורה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי ואמנות ז׳נבה, שמחייבות להגן על עיתונאים ואזרחים בזמן מלחמה.
