סלפית, 11 באוגוסט 2025, וואפא – מאת: עולא מוקדי
נסיעה קצרה על המפה, שבמציאות עלולה לגזול שעות ולבחון את סבלנות כל מי שנוסע בה. במעבר מצומת הכפר חארס לכיוון העיר סלפית, מוצאים עצמם הפלסטינים מול רשת מחסומי בידוק צבאיים של כוחות הכיבוש, ההופכת דרך שאורכה דקות ספורות למסלול מלא במכשולים ובהשפלה יומיומית.
מפת מחסומים
לאורך הדרך פרוסים שישה מחסומים קבועים וניידים בשני הכיוונים. חיילי הכיבוש מחליטים בכל רגע על מעבר כלי הרכב, והסיכוי להיעצר או להיעכב עולה על 90%. בכל רגע עשוי חייל להופיע, לעצור את התנועה, להורות לנהג לסטות לשולי הדרך, ולהתחיל בחיפוש מדוקדק וקפדני ברכב ובנוסעיו – חיפוש שנמשך בין דקות בודדות לשעות, בהתאם למצב רוחו.
מראות יומיומיים של חיפוש והשפלה
תושבים מתארים את הסצנה כ"פשיטה בשטח". המושבים מתהפכים, המטען מפוזר, הדלתות נפתחות ללא רשות, והנוסעים נדרשים לרדת מהרכב ולהרים חולצות, בעוד תיקים של נשים נבדקים בפומבי. במקרים קשים יותר, הידיים נכבלות או אנשים נאלצים להתפשט, תוך שימוש בסגנון פרובוקטיבי שמשאיר חותם נפשי כבד.
במחסום אחר עומד חייל ליד רכב שעצר, ומשאיר את הנוסעים תחת שמש קיץ קופחת לפרקי זמן ארוכים, בעודו מתרחק ומשוחח בקשר כאילו הזמן לא משחק תפקיד. נהג משאית להובלת מוצרי מזון מספר שמסעו הפך להתמודדות יומיומית עם חיפושים שרירותיים: פתיחת ארגז המטען, הפיכת הסחורה, פגיעה בה, וזריקתה על הקרקע – התנהלות הנושאת מסר ברור של השפלה.
גזענות ואפליה בדרך
התמונה נעשית בולטת עוד יותר כאשר כלי רכב של מתנחלים ישראלים עוברים במהירות וללא כל חיפוש, במיוחד בכניסה הצפונית לסלפית, שם מצטלבת הדרך לעיר הפלסטינית עם הכביש הראשי למתנחלת "אריאל". בצומת זה מפעילים מאבטחי ההתנחלות מחסום נוסף – השביעי בפועל – המיועד לכלי רכב פלסטיניים בלבד, שם מוחזקים נוסעים במשך שעות, בעוד המתנחלים עוברים בחופש מוחלט.
השפעה על חיי היומיום
ההמתנה הממושכת במחסומים אינה גוזלת מהאנשים רק זמן, אלא גם פוגעת בעבודתם ובפגישותיהם. אחמד, תושב סלפית, מתאר את נסיעתו היומית לעבודה כ"סיוט חוזר": "אני נאלץ לצאת מהבית שעתיים לפני מועד תחילת העבודה, ובכל זאת מאחר בימים רבים. כאן, הזמן אינו שלי, אלא שבוי בידי החייל שמחליט מתי אעבור".
האיחור המתמשך מביא להפסדים כספיים, אובדן הזדמנויות, שיבוש מערכות הלימודים בבתי הספר ובאוניברסיטאות, ואף משפיע על הגעת חולים לבתי חולים בזמן.
רקע פוליטי וצבאי
המחסומים בדרך לסלפית אינם מנותקים מהמציאות הפוליטית הרחבה. מחוז סלפית הוא מהאזורים הנפגעים ביותר מההתנחלות בגדה, ומוקף ביותר מ־24 התנחלויות ומאחזים. מתנחלת "אריאל", שהוקמה על אדמות המחוז, היא מהגדולות בהתנחלויות ומהווה מרכז מרכזי בתוכניות הסיפוח הישראליות.
ביקור יו"ר בית הנבחרים האמריקני, מייק ג'ונסון, ב"אריאל" לאחרונה והצהרותיו התומכות בסיפוח הגדה, משקפים תמיכה פוליטית ישירה במדיניות זו, ומעודדים את הכיבוש להמשיך בקיבוע השליטה בשטח ובהרחבת ההתנחלויות.
עדות רשמית
מושל סלפית, מוסטפא טקאטקה, מאשר כי "ההתרחבות ההתנחלותית והסיפוח הולכים יד ביד עם ההכבדה המעשית על חיי האזרחים, באמצעות פריסת מחסומים ועיכוב פלסטינים במשך שעות, במטרה לדחוק אותם לעזוב את אדמותיהם ולפנות את האזור מתושביו המקוריים".
מבחינה משפטית, הטלת מחסומים והגבלות תנועה מסוג זה נחשבת לעונש קולקטיבי האסור על פי אמנת ז'נבה הרביעית, האוסרת פגיעה בחופש התנועה של אזרחים בשטח כבוש. מומחי משפט בינלאומי מציינים כי צעדים אלו הם חלק ממערך שליטה צבאי שמטרתו לשנות את המציאות הדמוגרפית והגיאוגרפית לטובת הכיבוש.
כך הופכת הדרך לסלפית ממסלול נסיעה פשוט לקרב יומיומי עם מחסומים צבאיים, השוללים מהפלסטינים את זמנם, את כבודם ואת זכותם הטבעית לחופש תנועה. בעוד הכיבוש מציג צעדים אלו כ"אמצעי ביטחון", התושבים חווים אותם כעונש קולקטיבי וכמרכיב מרכזי במדיניות ארוכת טווח לריקון השטח ולהעמקת השליטה.
