מאת: חאתם אבו דקה
ח׳אן יונס, 2 באוגוסט 2025, וואפא – למותאז אבו דקה, סטודנט מצטיין באוניברסיטה, לא ניתנה ההזדמנות ללבוש את גלימת הבוגרים או לקבל את התעודה שעליה חלם. רסיס טיל ששיגרה רחפן של כוחות הכיבוש פגע בו בעת שניסה להשיג שק קמח למשפחתו – ותעודת הפטירה הקדימה את תעודת הסיום.
בין אוהלי העקורים ישבה אמו, מוקפת עשרות נשים שהגיעו לנחם אותה, במקום לשתף אותה בשמחת ההצלחה המרשימה של בנה, שסיים את לימודיו האקדמיים למרות המלחמה והגירוש הקשה.
"מותאז היה מצטיין ומסור, לא עזב אותנו אף פעם", סיפרה אמו לוואפא. "הוא לא נהג ללכת לנקודות חלוקת הסיוע למרות המצוקה הקשה והעלייה המטורפת במחירים".
לדבריה, אחד מחבריו יצר איתו קשר כדי להשלים הליכים הקשורים לסיום לימודיו. זמן קצר לאחר מכן קיבל אביו שיחת טלפון מקרוב משפחה שבישר לו כי מותאז נפצע, וביקש ממנו להגיע לבית החולים נאצר מבלי לפרט את חומרת הפציעה. כשהגיע לשם, מצא את בנו מונח בין עשרות הרוגים ופצועים בחצר בית החולים.
אביו סיפר כי מותאז יצא עם חברו לאזור "מורג" כדי לרכוש קמח במחיר נמוך יותר, בתקווה להקל מעט על המשפחה נוכח המשבר הכלכלי המעמיק. האב הרים ידיו לשמים וביקש רחמים על בנו, שהיה בעיניו התקווה והעוגן היחיד אחרי האל, וקרא להעמיד את הכיבוש לדין על פשעיו נגד תושבי עזה. הוא פנה לעולם שיביט ברחמים על מצוקת תושבי הרצועה ויפעל לעצירת הטבח המתמשך בנמלטים ובמחפשי הסיוע.
פחות משבוע לאחר האובדן של מותאז, חוותה אמו טרגדיה נוספת – מות אחיינה הפעוט זיאן, בן שלוש, ופציעתם הקשה של אביו ואחיו מפגיעת טיל דומה בכניסה למחנה העקורים שבמועאזי ח׳אן יונס.
אמו של מותאז נקרעת בין האבל על בנה הבכור לבין הדאגה הרבה לשני אחיה הפצועים – נאז׳י, המאושפז בנאצר עם פגיעה חמורה במעיים, ואוסאמה, שנפצע מרסיס בראשו.
ובזמן שהאסונות נערמים, מצב העקורים בעזה ממשיך להיות סמל קבוע של סבל – באוהלים שאינם מגנים מחום הקיץ או מקור החורף, ברעב המכרסם ובבכי הבלתי פוסק על יקירים שאבדו – הורים, ילדים ואחים.
