חברון, 29 ביולי 2025, וואפא – גויד אלתמימי
בבוקר עמוס אבק וריח אדמה הפוכה, עמד עודה מוחמד ח'ליל אל־הד'אלין בקצה הכפר אום ח'יר שבדרום הר חברון, כהרגלו. לא החזיק נשק. רק קולו, גופו הצנום, ורוח שאינה מקבלת את משקל הדחפורים ומתנחלים חמושים. ברגע ההוא, עודה לא היה רק מורה לאנגלית – הוא הפך לסמל של עמידה איתנה, לזיכרון חי של כאב ותקווה.
הוא נורה בראשו מטווח קצר על ידי מתנחל – ונהרג במקום.
מי היה עודה אל־הד'אלין
עודה, בן 31 במותו, היה דמות מוכרת בחינוך ובמאבק נגד ההתנחלויות. לימד אנגלית בבית הספר התיכון א-סראיעה, ולקח חלק פעיל במשך יותר מעשור במחאות, בתיעוד פגיעות ובפעילות קהילתית.
היה נשוי ואב לשלושה ילדים – וטן, מוחמד וכינאן – הבכור בן שש בלבד. עבורו, חינוך וכבוד היו חלק מאותה מערכה – מערכה על הזכות להישאר על האדמה. כמו רבים מאנשי האזור, לא בחר לחיות במערה ולא חיכה להריסת ביתו – אלא נאלץ לחיות במציאות של התנגדות יומיומית.
ירי מכוון ובדם קר
לפי עדי ראייה, המקרה אירע בעת ניסיון של מתנחלים, מלווים בדחפור, לפלוש לאדמות אום ח’יר, במטרה להרחיב את ההתנחלות "כרמיאל". עודה ניסה לחסום את הדחפור, התפתח עימות מילולי, ואז ירה לעברו המתנחל ינון לוי כדור בראש.
לוי מוכר היטב בפלסטין בשל שורת תקיפות אלימות, ואף הוטלו עליו סנקציות מצד האיחוד האירופי וארה"ב – אך הוא ממשיך לפעול באלימות, כשכוחות הכיבוש מגבים אותו באופן מלא.
המסאפר: נכבה שלא נגמרת
אום ח’יר, מקום הולדתו של עודה, אינה רק כפר בדואי מבודד – היא מקרה מבחן בולט לפרויקט ההתנחלות בדרום הר חברון. תושביה הם פליטים משבטי אל־הד'אלין ואל־פקיר, שגורשו מאדמותיהם בתל ערד בשנת 1948.
בשנת 1981 הוקמה ההתנחלות "כרמיאל" בצמוד למאהלים שלהם – ומאז הוחרפו ההגבלות: איסור בנייה, הריסות חוזרות, החרמות שטחים ויצירת תנאים שמובילים לעקירה בכפייה.
ח'ליל אל־הד'אלין, אחיו של עודה וראש המועצה המקומית, אמר: "הוא נפל כשהגן על פיסת האדמה האחרונה שנותרה לנו. עמד מול הדחפור בגופו ובקולו, ולא נשא דבר מלבד מצפונו. זו לא פגיעה מקרית – אלא מדיניות שיטתית של חיסול החיים במסאפר."
מספרים, ועומק הסכנה
על פי נתוני הרשות למאבק בגדר ובהתנחלויות, ביצעו מתנחלים מעל ל־2,150 תקיפות במחצית הראשונה של 2025 בלבד – שהובילו למותם של ארבעה פלסטינים, חורבן רכוש וגלי עקירה.
במסאפר יטא חיים כ־6,000 תושבים, רובם בסכנת גירוש. כ־200 משפחות מאוימות בעקירה מיידית מאזור "918", אזור שישראל מנסה לספח בפועל דרך הרחבות והתנחלויות יומיומיות.
אזהרות מהקהילה הבינלאומית
ב־5 ביולי 2025 הזהיר רולנד פרידריך, מנהל סניף אונר"א בגדה המערבית, מפני "הידרדרות חמורה במצב ההומניטרי באום ח’יר", וציין כי "המתנחלים תוקפים את התושבים ללא הבחנה, ביום ובלילה, ומקימים גדרות בתוך אדמות פלסטיניות".
לדבריו, הנעשה במסאפר יטא עלול להיחשב גירוש בכפייה – וזו עבירת מלחמה לפי המשפט הבינלאומי.
"הכיבוש הישראלי נושא באחריות החוקית להגן על האוכלוסייה, להפסיק את ההריסות, ולמנוע חסינות מוחלטת לתוקפים", אמר.
הקול שלא הושתק
עודה אל־הד'אלין לא היה רק מורה ופעיל – הוא היה גם מתעד. השתתף בצילום סרטים, בהם "אין ארץ אחרת" שזכה בפרס האוסקר וזכה לביקורת קשה מצד ממשלת ישראל, שטענה כי הסרט מציג אמת שהיא מסרבת להכיר.
אבל חינוכי וקהילתי
בהודעה רשמית נפרדה מנהלת החינוך של יטא מהמורה שנרצח: "המערכת החינוכית איבדה דמות לאומית מסורה. עודה עמד בשורות הראשונות של מגני הזכות והכבוד, לא רק כמורה אלא כדוגמה למוסר ולנחישות."
למרות שהתקשורת הבינלאומית ממעטת לסקר את המסאפר, ההתנקשות בעודה החזירה את תשומת הלב למאבק היומיומי של פלסטינים באזור C – אזור שבו מתנגשים דחפורים, מתנחלים חמושים ותוכניות עקירה, בתוך מערכת קולוניאלית מתמשכת.
מותו של עודה הוא קול נוסף בקריאה הוותיקה של המסאפר: "לא נעזוב. ולא נשכח."
