ח'אן יונס, 20 ביולי 2025 — חאתם אבו דקה
בעזה נמשכת התמונה הכואבת של גסיסה איטית תחת רעב ומצוקה, כאשר המשבר ההומניטרי מחריף מיום ליום. המצור ההדוק ומניעת הכנסת סיוע מזון מובילים לעלייה מתמדת במספר ההרוגים, רבים מהם נופלים בדרכם אל נקודות חלוקת הסיוע.
עדויות מהשטח מספרות על עקורים שנאלצים להתמודד עם רעב וירי בעת ובעונה אחת. יש שחוזרים לבתיהם כשהם גופות, נישאים על עגלות רתומות לחמורים — מראה שמסמל את עוצמת האסון שפוקד את המשפחות.
רחמה כלאב, עקורה בת 63, איבדה את בנה מוחמד בן ה־40 במה שמכונה "נקודת המוות", בזמן שניסה להשיג שק קמח — שמחירו ברצועה עבר את רף 100 השקלים לקילוגרם. הוא הותיר אחריו שלושה ילדים, הבכור בהם בן עשר.
מקרה נוסף תועד ברפיח: חוסאם קדיח, בן 25, נורה למוות בעת שעמד בנקודת הסיוע המכונה "נקודת אלשכּוש", כשהמתין למזון. לפי דיווחים מקומיים, מעל 30 בני אדם נהרגו באזורי חלוקת הסיוע בימים האחרונים.
למרות הסכנה, רבים ממשיכים להגיע לנקודות הסיוע, כשהרעב גובר והמצור ממשיך למנוע כניסת עזרה הומניטרית. מחירי המזון מזנקים, וכל ניסיון להשיג מצרכים בסיסיים עלול להסתיים בפציעה או מוות.
איבראהים אבו דקה, עקור נוסף, איבד את עינו לאחר שנפגע מרסיס בסמוך למרכז חלוקת סיוע בצומת מוראג'. הוא סיפר כי נאלץ להסתכן כדי להשיג קמח לילדיו, שלא אכלו לחם כבר שבוע.
עד כה, נהרגו יותר מ־900 בני אדם ונפצעו כ־6,000 בעת שניסו להשיג מזון. לפי משרד הבריאות, 71 ילדים מתו כתוצאה מרעב ותת־תזונה.
ד"ר צוהייב אלהומץ, מנהל בית החולים הכווייתי בשטח שבמערב ח'אן יונס, ציין כי בית החולים קולט מדי יום עשרות מקרים של תשישות ותת־תזונה קיצונית. "אלה אנשים שזקוקים לאוכל אפילו לפני תרופות," אמר.
סוכנות אונר"א מסרה כי ברשותה מלאי מזון שיכול להספיק ליותר משלושה חודשים, בעיקר במחסנים בעיר אלעריש שבמצרים, אך היא ממתינה לאישור להעבירו לעזה. הסוכנות ציינה כי כמיליון ילדים ברצועה זקוקים לעזרה, וקראה להסרת המצור ולאפשר לה למלא את משימותיה.
ארגוני בריאות וסיוע קוראים להתערבות מיידית מצד הקהילה הבינלאומית לפתיחת המעברים ולהכנסת מזון ותרופות. לדבריהם, המשך המצב הנוכחי יביא למותם של רבים נוספים.
לפי מקורות רפואיים, כ־17 אלף ילדים סובלים מתת־תזונה חמורה. במרפאות ובמרכזים הרפואיים של אונר"א אותרו עד כה כ־5,500 מקרים של תת־תזונה חמורה ומקיפה, וכ־800 ילדים במצב תזונתי מסכן חיים. חלק מהחולים סובלים מאובדן זיכרון ותשישות כללית בעקבות הרעב. בבתי החולים אין די מיטות או תרופות לטפל בכמות ההולכת וגדלה של הנפגעים.
