רמאללה, 26 ביוני 2025 – מוסדות האסירים הפלסטינים (רשות האסירים והמשוחררים, מועדון האסיר הפלסטיני, ומוסד אל-דמיר) מסרו היום, ביום הבינלאומי לתמיכה בקורבנות עינויים, כי כוחות הכיבוש הפכו את בתי הסוהר והמחנות לזירות לעינויים שיטתיים ומתמשכים, במיוחד מאז תחילת המתקפה על רצועת עזה.

בהצהרה משותפת נמסר כי "מאז תחילת המלחמה, לא ניתן עוד לתעד את כלל שיטות העינויים שמשתמשים בהן – אשר חורגות מכל מה שנקבע באמנות ובדין הבינלאומי". לדברי הארגונים, זוהי התקופה הקטלנית ביותר בתולדות התנועה האסירית, עם 72 אסירים שמותם נמסר באופן רשמי – והמספר בפועל גבוה יותר.

המוסדות מסרו כי הם מחזיקים בעשרות עדויות שהתקבלו מאז תחילת המתקפה, החושפות עלייה חדה בפשעים שמבוצעים החל מרגע המעצר, דרך שלבי החקירה – המהווים את זירת העינויים המרכזית – ועד לתוך בתי הסוהר עצמם, שבהם נמשכות ההתעללויות באמצעים מגוונים.

לדבריהם, העינויים כבר אינם משמשים ככלי חקירה בלבד, אלא הפכו לחלק שיטתי מההתנהלות היומיומית מול האסירים. מאז תחילת המתקפה ניכרת "חדשנות" בשיטות העינוי – הן גופניות והן נפשיות – והן מופעלות גם נגד נשים וילדים.

העדויות כוללות אלימות קשה, מכות חשמל, שפיכת מים רותחים, חומרים כימיים שגורמים לכוויות, תלייה (שְבּח), שליפת ציפורניים, מניעת שינה, מים, מזון או גישה לשירותים, השמעת רעש בעוצמות גבוהות ("חקירת דיסקו"), כפייה על לבישת חיתולים, ומעשים קשים נוספים – לרבות השתנה של חיילים על המזון, המים ועל גופם של אסירים.

עוד נמסר כי המחנות הצבאיים, ובראשם מחנה שדה תימן, הפכו לזירות של עינויים קשים במיוחד. אסירים משם תיארו את המקום כ"גיהנום", ו"שער לגהנום". לפי העדויות, במחנה שדה תימן תועדו עשרות מקרי מוות, קטיעות איברים ללא הרדמה, ומקרי אונס. עדויות נוספות הגיעו מבתי הסוהר הנגב, מגידו, גלבוע, עופר, וכן ממחנות שדה ומתקני מעצר זמניים ברחבי עזה – שבהם תועדו הוצאות להורג ועינויים תוך שימוש באסירים כמגן אנושי.

המוסדות הדגישו כי גם מחלת הגרדת (סקאביאס) הפכה לכלי עינוי ביולוגי – כאשר אסירים סובלים מגירודים עזים וכאבים ללא קבלת טיפול רפואי. ביקורי עורכי הדין הפכו אף הם לאמצעי השפלה, כאשר האסירים מותקפים בעת ההובלה למפגש או ממתינים בתנאים משפילים מחוץ לטווח מצלמות.

המוסדות הדגישו כי לאחר תחילת המתקפה לא ניתן עוד למפות את כלל שיטות העינויים – אשר מתפתחות ומשתנות בין מקרה למקרה – והמציאות מחייבת בחינה מחודשת של ההגדרה המשפטית של עינוי. עוד נמסר כי מדובר במדיניות שיטתית, ולא בחריגות.

בין העדויות הקשות: סרטונים שפורסמו על ידי כוחות הכיבוש, בהם נראים אסירים עירומים מועברים תוך השפלה פיזית ונפשית. סרטונים אלה שימשו את השר איתמר בן גביר כהתרברבות. אחד הקטעים שדלפו תיעד אונס של אסיר עזתי במחנה שדה תימן.

המוסדות שבו והפצירו בגופים הבינלאומיים לשוב ולמלא את תפקידם לנוכח המשך הפשעים. לדבריהם, חרף דוחות של האו"ם שתיעדו פשעי עינויים, היעדר צעדים מעשיים הופך את ההצהרות לריקות מתוכן. המוסדות הדגישו את חשיבות פסיקת בית הדין הבינלאומי לצדק באשר לאי חוקיות הכיבוש – וקראו להתבסס עליה במיוחד בסוגיית האסירים.

נכון לעכשיו, מוחזקים בבתי הכלא של הכיבוש יותר מ-10,400 אסירים, בהם 47 נשים, מעל 440 ילדים, 3,562 עצירים מנהליים, ו-2,214 אסירים מרצועת עזה, אשר מוגדרים על ידי הכיבוש כ"מסתננים לא חוקיים". מספר זה אינו כולל את מאות העצורים הכלואים במחנות הצבאיים – שעדיין נחשבים נעדרים ומנותקים מכל גישה משפטית או רפואית.