רמאללה, 18 ביוני 2025 | וואפא
לרגל יום הפליט העולמי, פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית נתונים מקיפים החושפים את ממדי הפליטות, העקירה, והטיהור האתני שהמשיכו להתעצם מאז הנכבה ועד היום. לפי הדו"ח, מספר הפליטים הפלסטינים הרשומים בסוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונר"א) עמד באוגוסט 2023 על כ־5.9 מיליון. מתוכם, כ־42% חיים בגדה המערבית וברצועת עזה (15% בגדה ו־27% בעזה), 40% בירדן, 10% בסוריה ו־8% בלבנון.
הדו"ח מדגיש כי נתונים אלו משקפים את הרף המינימלי בלבד. הם אינם כוללים פלסטינים שגורשו אחרי 1949 אך לפני מלחמת יוני 1967, וכן אינם כוללים את מי שנעקרו בעקבות המלחמה ב־1967 ולא הוגדרו כפליטים. מדיניות זו, המגבילה את ההכרה הרשמית בזכויות העקורים, יוצרת עיוות נוסף בתיעוד המציאות.
על פי הנתונים, מספר השהידים הפלסטינים והערבים שנהרגו מאז 1948 – בתוך פלסטין ומחוצה לה – עלה על 156,000. הלמ"ס ציין כי עד אמצע שנת 2025 נאמד מספר הפלסטינים ברחבי העולם בכ־15.2 מיליון, מהם 7.8 מיליון בגולה ו־7.4 מיליון בתוך פלסטין ההיסטורית. מתוך כלל תושבי רצועת עזה, כ־66% הם פליטים.
שני מיליון עקורים בתוך עזה, עשרות אלפי יתומים, ועקירה נרחבת מהגדה
מאז תחילת המתקפה שמנהלים כוחות הכיבוש על רצועת עזה ב־7 באוקטובר 2023, נעקרו מבתיהם כשני מיליון תושבים – מתוך אוכלוסייה של 2.2 מיליון. התושבים גורשו מבתיהם תחת אש, ללא אזהרה, ומצאו עצמם חסרי קורת גג, חיים באוהלים, חוסים בבתי ספר ובתנאים הומניטריים קשים.
הדו"ח מציין כי יותר מ־55,000 פלסטינים נרצחו במתקפה עד כה, בהם למעלה מ־18,000 ילדים וכ־12,000 נשים. בנוסף, נהרגו לפחות 219 עיתונאים, ויותר מ־11,000 בני אדם הוגדרו כנעדרים – רובם ילדים ונשים. 39,384 ילדים בעזה איבדו הורה אחד או את שניהם במהלך 618 ימי המתקפה, מהם כ־17,000 שהתייתמו משני הוריהם.
במקביל, כוחות הכיבוש הסלימו את התקיפות בגדה המערבית, והובילו לגלי עקירה המוניים במחנות הפליטים בצפון – במיוחד בג’נין, טולכרם וטובאס. מדובר, לפי הדו"ח, בגלי עקירה הגדולים ביותר בגדה המערבית מאז 1948. מהמחנה והעיר ג'נין נעקרו 21,000 איש – 30% מהאוכלוסייה המקומית. רוב תושבי מחנות טולכרם ונור א-שמס – כ־19,000 – נעקרו גם הם.
מאז תחילת המתקפה על עזה, נרצחו לפחות 991 תושבים בגדה המערבית, במסגרת פעילות שיטתית של כוחות הכיבוש שכללה מעצרים, הריסות בתים, ירי חי והתנכלויות אזרחיות נרחבות.
מהנכבה ועד היום: טיהור אתני, גירוש ואפרטהייד
הלמ"ס מסר כי בשנת 1914 חיו בפלסטין ההיסטורית כ־690,000 תושבים בלבד, מתוכם רק 8% יהודים. עד 1948 האוכלוסייה גדלה ליותר משני מיליון, מהם כ־31.5% יהודים – כתוצאה מגלי הגירה מאורגנים, בהם כ־318,000 יהודים שנכנסו בין 1932 ל־1947.
מאז 1948, עת גורשו כמיליון פלסטינים, ועד לשנת 2023, היגרו לפלסטין ההיסטורית למעלה מ־3.3 מיליון יהודים. גם לאחר הגירוש ההמוני של 1948 והעקירה המחודשת של יותר מ־200,000 פלסטינים לאחר מלחמת יוני 1967, נאמדת אוכלוסיית פלסטין בשנת 2025 ב־5.5 מיליון תושבים – 3.4 מיליון בגדה המערבית, ו־2.1 מיליון בעזה, ירידה של 10% ביחס לתחזיות הדמוגרפיות לשנה זו.
מדיניות שיטתית של הרס, עקירה ושליטה
הלמ"ס מדגיש כי המצב הנוכחי איננו תוצאה של משבר נקודתי, אלא של מערכת מדיניות שמטרתה לטהר את פלסטין מתושביה המקוריים: גירוש, שלילת זכויות, ענישה קולקטיבית, מניעת תנועה, הפקעת קרקעות והפרדה מרחבית בין פלסטינים למתנחלים.
מאז תחילת המתקפה על איראן בחודש אפריל האחרון, הרחיבו שלטונות הכיבוש את סגירת המחסומים והגבלות התנועה בגדה. לפי נתוני הרשות למאבק בגדר ובהתנחלויות, קיימים כיום 898 מחסומים קבועים – שערים, עמדות ביקורת ומכשולים – בגדה המערבית. סגירות אלו הובילו לפגיעה חמורה בזכויות בסיסיות: חופש התנועה, גישה לטיפול רפואי, נגישות לעבודה, לחינוך ולמשאבים חיוניים.
מועיד שעבאן, יו"ר הרשות למאבק בגדר ובהתנחלויות, מסר כי "מערכת הסגר שמפעילה מדינת הכיבוש היא פשע מתמשך של ענישה קולקטיבית. הדרכים נסגרות בפני התושבים הפלסטינים – אך נותרות פתוחות למתנחלים. מדובר באפרטהייד מתועד, מובנה, ומונהג כחוק."
