בתחילת השבוע פנינו לתובע בית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג וביקשנו את התערבותו הדחופה על מנת להבהיר לישראל כי עליה לחדול לאלתר ממהלכיה לגירוש תושבי הקהילות בדרום הר חברון מבתיהם ומאדמותיהם.

מאמצי גירוש ישראליים אלה נמשכים כבר עשרות שנים, אך לאחרונה הסלימו בהיקפם, בחומרתם ובתדירותם, לאחר שבמאי השנה קבע בית המשפט העליון – בפסק דין המנוגד להוראות המשפט הבינלאומי ולכללי מוסר בסיסיים – שאין לתושבים זכות לגור שם ושאין כל מניעה משפטית לגרשם מבתיהם.

מאז, ישראל הפכה את חיי התושבים לסיוט המתאפיין באיום יומיומי על גופם ועל רכושם מצד חיילים ומצד מתנחלים, במפגעי רעש וזיהום, בפגיעה יומיומית בתשתיות, בחדירה בלתי פוסקת לפרטיותם ובחוסר ודאות מוחלט לגבי העתיד. הצבא גם קיים לאחרונה באזור פעילות אותה הוא מציג כאימונים צבאיים, שכללה שימוש באש חיה ותנועה של כלי רכב צבאיים – כולל טנקים – דרך הקהילות הפלסטיניות ובסביבתן. כאילו אין די בכך, ישראל גם החריפה את מאמציה לנתק את תושבי הקהילות הקטנות מסביבתן והצבא הציב מחסומים, החרים כלי רכב והקשה על כניסה לאזור של פעילים, של עיתונאים ושל דיפלומטים.

לפנייה צירפנו נספח המפרט עשרות אירועים שהתרחשו באזור זה מאז יוני 2022, על בסיס יומיומי, המציג את מציאות החיים האלימה, הבלתי נסבלת, שישראל כופה על התושבים הפלסטינים. בצלם מבהיר במכתב לתובע כי אמנם ישראל נמנעת, לפחות בשלב זה, מביצוע גירוש ישיר של התושבים, אך במקום זאת היא כופה עליהם, בכוונת מכוון, תנאי חיים בלתי אפשריים על מנת לגרום באופן עקיף לגירושם. הטקטיקה העקיפה אולי מסווה טוב יותר את הכוונה הישראלית לבצע פשע מלחמה, אך אין לטעות – המטרה היא אותה מטרה והפשע הוא אותו פשע.

ביקשנו מתובע בין המשפט, קארים חאן, לנקוט התערבות מניעתית ולהזהיר את ישראל כי היא הולכת ומבצעת במסאפר יטא פשע מלחמה שכן גירוש בכפייה של תושבים בשטח כבוש מהווה הפרה של סעיף 8(2)(a)(vii) לאמנת רומא. במכתב מבהיר בצלם כי מדיניות זו מיושמת אמנם מזה עשרות שנים, אך הדרגים הישראלים הבכירים הנושאים כעת באחריות למדיניות הנפשעת בדרום הר חברון כוללים את ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, אלוף פיקוד מרכז, ראש המנהל האזרחי ושופטי בית המשפט העליון שנתנו גושפנקא משפטית למדיניות.