בדרום רצועת עזה, בסמוך לאזור המואצא בח'אן יונס, ממתינה דינה סאלם בדריכות לפתיחת מעבר רפיח, בתקווה לצאת עם בנה הפעוט למצרים לצורך טיפול רפואי דחוף בליבו. מצבו הבריאותי של זין, בנה בן השנתיים, מתדרדר מיום ליום. "הגשתי בקשות רבות לצאת לטיפול רפואי, אך כולן נדחו או נותרו ללא מענה", סיפרה סאלם.

לדבריה, ברשותה הפניה רפואית בתוקף מאז אפריל 2024, שאושרה ארבע פעמים על ידי ארגון הבריאות העולמי, והיא כלולה ברשימת ההמתנה לנסיעה – אם וכאשר ייפתח מעבר רפיח, הסגור מזה יותר מ־14 חודשים.
"מצבו של זין חמור", היא מדגישה, "הוא סובל מעיכוב בהתפתחות, והרופאים קבעו שהוא זקוק לטיפול מיידי מחוץ לרצועה".

סאלם, תושבת מחנה הפליטים א-שאטי במקור, מספרת שנאלצה לברוח מביתה יותר משמונה פעמים מאז תחילת המלחמה. לפני עשרה ימים, שרדה עם משפחתה הפצצה שהרגה שישה אזרחים – בהם שני ילדים – ופצעה קשה את בעלה וילדיה. בעלה אושפז בטיפול נמרץ עם רסיסים בבטנו, ובנה זין נפצע אף הוא מרסיסים בראש ובחזה. שתי בנותיה, בת שלוש ועשר, נפצעו גם הן מרסיסים.

גם ח'דרה אל-בטה, בת 52, ממתינה לפתיחת מעבר רפיח כדי ללוות את בתה חלא, בת 16, הסובלת מגידול בלבלב. חלא מאושפזת במצב קשה לאחר הידרדרות מהירה ברמות הסוכר בדם שגרמה לה לאבד הכרה מספר פעמים.
"יש לי הפניה רשמית לטיפול בחו"ל כבר יותר מ־15 חודשים", סיפרה האם, "אבל שום דבר לא זז". היא קראה לרשויות במצרים לפתוח את המעבר ולאפשר לחולים לצאת ולקבל טיפול מציל חיים.

נידאל אבו עווילי, תושב נוסף מהמואצא, מנסה להציל את בנו בן השנה ושמונה חודשים, שנולד ללא פתח פי הטבעת ועבר ניתוח חירום זמני. הוא ממתין לפתיחת המעבר כדי שיוכל לנסוע לביצוע ניתוח משקם בחו"ל. "המצב של הילד מדרדר, ואין דרך אחרת לטפל בו".

מערכת בריאות קורסת

ארגון הבריאות העולמי התריע לאחרונה כי תושבי עזה מנותקים לחלוטין מגישה לשירותי בריאות בסיסיים, מים נקיים ומזון. הרופאים נאלצים לעבוד ללא תרופות, חומרי חיטוי, עירויים, אנטיביוטיקה ואפילו מקלות כותנה לניקוי פצעים.
בעזה פועלים כיום 21 בתי חולים בלבד ו־4 בתי חולים שדה, אולם אף לא אחד מהם ערוך לטפל בכמות הפצועים. החולים משוחררים לעיתים לביתם כשהם עדיין במצב קשה, רק כדי לפנות מיטה לחולים אחרים.

מקורות רפואיים ברצועה הזהירו כי מחלקות הניתוחים, הטיפול הנמרץ והחירום פועלות עם ציוד מתכלה, וללא אמצעים חיוניים. חסרים מכשירי הרדמה, ציוד אורתופדי, ציוד לניתוחי כלי דם וניתוחי עיניים. כמו כן אזלו גזים רפואיים חיוניים כמו פחמן דו־חמצני, כמו גם בדים סטריליים, מיטות אשפוז ואמצעים למניעת זיהומים.

בעקבות המצור המתמשך, גם הצוותים הרפואיים נאלצים לפעול ללא מזון וציוד בסיסי – מצב שמעמיק את הקריסה של מערכת הבריאות כולה.